הספורט בקבוצת שילר החל בעיקר בספורט העממי ובענפי ספורט אישיים לא קבוצתיים. החל משלהי שנות החמישים התאגדות הפועל, לה השתייכנו, קיימה אליפויות אזוריות ובין אזוריות בענפי הספורט השונים, מכיוון שקבוצת שילר היתה יישוב קטן במיוחד, לא ניתן היה להקים קבוצות ולכן התרכז המאמץ בספורט האישי.
האחראי העיקרי לפעילות הספורטיבית והאיש שעמד מאחוריה היה אריה מאיר, ששימש מורה לחינוך גופני בבית הספר. במסגרת בית הספר החלה להתנהל הפעילות ואט אט החל הנושא להתפתח ולרכז רבים מהילדים והנוער.
הצלחת הספורט העממי נבעה יותר מכל, מההצלחה לשתף מספר גדול של ילדים ונערים: בכל מקצה ומקצוע באתלטיקה ובשחייה, נטלו חלק ילדי קבוצת שילר, לא אחת ההישג הכולל בתחרות נבע ממספרם הרב של המשתתפים. ההתלהבות שאחזה בין הנערים היתה גדולה והרצון לזכות באליפות המחוז ולהגיע לאחר מכן לאליפות הארצית, היו עצומים.
משקים גדולים יותר מקבוצת שילר, העמידו קבוצות קטנות בהרבה מאתנו, אולם יותר איכותיות.
למרות הכל, לא אחת זכינו אנו בתחרות.
הפעילות העממית התבטאה גם בספורט הקבוצתי. בשעות אחה"צ ובשבתות, החלו מתאספים חברים במגרשי הכדורגל והכדור-סל ומשחקים ביניהם. המאבקים במשחקים היו לעיתים סוערים ומלווים בקרבות קשים. הכדורגל לא זכה לעדנה ונשאר כספורט של שבת בבוקר, בהשתתפות רבה של חברים, אולם מבלי יכולת להתארגן לקבוצה מסודרת ולקחת חלק בליגות הכדורגל השונות.
גורלו של הכדור-סל היה טוב יותר משתי סיבות:
1. קבוצת השחקנים מנתה מספר קטן יותר של משתתפים שקל היה ללקטם לקבוצה.
2. החלו תחרויות בין המשקים באליפויות התנועה הקיבוצית לקבוצות בוגרים ונוער.
המאבקים במשחקי הכדורסל הבין קיבוציים היו קשים וחריפים. לא אחת סיומם של המשחקים בינינו לחולדה וקריית ענבים היו על סף פיצוץ ומאבקי כוח.
בכדורסל בלטו במיוחד קבוצות הילדים והנוער ששיחקו במסגרת הפועל המקומית או במועצה וקטפו פרסים רבים.
בשנת 1956 הגיע מוטי מוקסיי לקבוצת שילר ואז החלה עדנת
ענף כדור-היד .
עוד הוקם בשילר מועדון לטניס שולחן, מועדון שריכז סביבו מספר נערים וחברים שהגיעו להישגים לא מבוטלים.
בשנות התשעים היה
הטאקוונדו הספורט החזק והמועדף בשילר - ספורט שמשך אליו ילדים ונערים
במועדון מסודר והישגים גבוהים ברמה ארצית ובינלאומית.
משנות האלפיים הספורט העממי והבולט ביותר בשילר הוא הצעידה - נערים, חברות וחברים פושטים בכל שעה ביום על שבילי השדות וגומעים אותם בהנאה.
חשוב להזכיר שני מירוצים לזכר נופלינו:
מירוץ ההדר ע"ש אריה מאיר שהתקיים במגרש הפועל ברחובות ומשך אליו במשך שנות קיומו ספורטאים וקבוצות אתלטיקה מכל הארץ.
ואת
מירוץ הלפיד - מירוץ לזכרו של יצחק דרור שמתקיים כל שנה במסע ממצבת הצנחנים לקבוצת שילר.
ובל נשכח את הקהל המעודד ביציעים - קהל המשפחות וקהל הקבוצה שיודע להיות קהל חם ומעודד מאין כמותו.
לאוליפיאדה עוד לא הגענו, וגם לליגה לאומית טרם חדרנו - אבל הנאת העוסקים במקצועות השונים...
ההנאה הזו - שווה כל רגע.
לספורטאים הידד.
