אתלטיקה קלה בשילר

רשם:  רפי וישניצר
בתחילת שנות השישים (המאה העשרים) היה מגרש הכדורגל המצוי לרגלי בית הנעורים, לא רק מגרש כדורגל אלא גם מגרש אתלטיקה - קלה (א"ק).
מגרש שכלל בור קפיצות ומסלול היקפי באורך של 180 מטרים.
אזור הדרום של אותן שנים היה מבין האזורים החזקים בא"ק בארץ. 
הקבוצה החזקה באזור ומהחזקות ביותר בארץ היתה זו של הפועל ראשון לציון.
בגבעת ברנר היו מספר אתלטים טובים: שלושת האחים רייס ודניאל ברקן, בנען צמח לאיטו (לא לגובה , אלא כרץ משוכות) עודד גינדין. סמדר מודעי היתה מבין האצניות הטובות. 
במהלך החורף והאביב התקיימו תחרויות ליגה אזורית בא"ק, מרביתן על המגרש בשילר. לצד השמות הגדולים של הימים ההם שהתחרו כאן, השתתפו  בתחרויות הליגה גם אתלטים חובבים. אריה מאיר ז"ל  משך ודחף כל  מי שיכול היה לעשות משהו בא"ק מבני שילר להשתתף בתחרויות, ושילר הופיעה עם קבוצה גדולה מאד של משתתפים ביחס לגודל הקיבוץ. אריה מאיר הצליח להביא רבים לתחרויות, להלהיבם ולטעת בהם רוח לוקל- פטריוטית חזקה, שהובילה להישגים קבוצתיים נאים, ואולם רוב בני שילר לא הגיעו להישגים של ממש, בתיה קלינגהופר היתה יוצאת מהכלל בהקשר זה.
אתלטים נוספים לא צמחו בשילר באותן שנים.
בפרוס שנת 1962 התמונה באזור לא השתנתה בהרבה, התחרויות האזוריות משכו עשרות משתתפים נלהבים, אריה מאיר, ניצח על ארגון וביצוע התחרויות כשעוזרים לידו כל מי שלא היה כשיר להשתתפות בתחרויות.
 
מגרש הכדורגל עוד קיים, אפשר לרוץ בדרכים בשדות, אבל איש לא צמח. בגבעת ברנר ובנען ובקיבוצים אחרים בהם היתה א"ק, שיממון, במושבים וקיבוצים ששימשו כחממה העיקרית לגידול רצי מרחקים אפשר לראות חממות שיריעות הפלסטיק הקרועות שלהן מתנופפות ברוח, ובחממות שלמות העומדות על תילן עובדים תאילנדים. ריצה למרחקים קשה, סיזיפית ואינה רווחית ממש כמו החקלאות.
ולסיכום אפשר לומר שהתחרויות ההן כאן בשילר היו התחלת א"ק עבורינו, ומכאן ההתחלה עברה למספר צעירים באביגדור, ומשם היתה איזו  השפעה קטנה על ריצות המרחקים בארץ.