קבוצת שילר - 1952

מתוך הפועל הצעיר 4
ללא פרסומת יתירה, אולי מתוך הכרת חשיבותו של התאריך הזה, העלתה קבוצת שילר את 25 השנים שחלפו מאת עליית ראשוניה על הקרקע בהושענה רבה תרפח. כ- 20 נפש (עם ילדים) עלתה הקבוצה על שטח של 350 דונם בקרבת רחובות, ובשכנות קרובה לזרנוגה, הכפר הערבי, שהתפרסם בשעתו מתקופת השמירה.
באזור רחובות היתה קבוצת שילר ראשונה לקריאת מוסדות ציבור הפועלים בשעתם להתיישבות פועלית באזור המטעים. בעקבותיה יצאו: גבעת ברנר, נען, כפר בילו וכו`.
צמצום שטח הקרקע וחוסר סיכויים להגדילו עד מלחמת השחרור, קבע לא מעט את גידולה והתפתחותה הכמותית של הקבוצה - באשר פני קבוצת שילר היו מועדות למשק חקלאי המבוסס על עבודה עצמית, ובאין אפשרות לגידול משקי, קבע הדבר הזה גם את הגידול החברותי.
עד למלחמת השחרור הגיעה הקבוצה תוך מאמצים כספיים רבים לשטח קרקע של 700 ד` ורק אחר מלחמת השחרור  גדל שטחה ל- 3.300 דונם.
כל השטח הזה מעובד באופן אינטנסיבי: 150 ד` פרדס, 180 ד` בננות, 400 ד` גן ירק ותפא, 400 ד` מספוא. היתר פלחה באופן זמני (המגמה היא לעבור על כל השטח של הקבוצה לעיבוד אינטנסיבי, כאשר יוצרו התנאים לכך: מים ואמצעי השקאה וכו`). כיום הזה ברשות הקבוצה 3 בארות עם תפוקה של קרוב ל- 500 מ` לשעה. נוסף על כך מעבדת הקבוצה 4000 ד` בנגב.
משק בעלי החיים מקיף רפת של 100 ראש, לול של קרוב ל- 9000 עופות (מטילות ופרגיות) ומכוורת של 400 כוורות.
עי גידול השטח של הקבוצה ועי האפשרות שניתנה לה לעבד קרקעות בנגב, נפתחו לפניה אפיקים חדשים בבניין המשק וגידולו.
האוכלוסיה: מ- 20 נפש בשעת העליה, ולאחר עזיבות שפקדו את הקבוצה בהמשך הזמן, הגיעה הקבוצה כיום לאוכלוסיה של כ- 300 נפש, בתוכם 120 חברים קבועים (כולל 20 בני ובנות המקום וחניכי הקבוצה, אשר 10 מהם משרתים בצהל). 100 ילדים ו-30 ילדים עולים. היתר - הורי חברים, זמניים וחברי האולפן. בהזדמנות זאת ראוי לציין שעד כה התחנכו בקבוצת שילר 9 חברות נוער עולה, כשחלק מהם הצטרפו לקבוצת שילר כחברים.
בית הספר במקום - רק השנה נפתח במקום בית ספר לכיתות היסוד. מאז הופיע הצורך לשלוח ילדים לבית הספר, על העניין הזה עברו גלגולים שונים בקבוצת שילר. בתחילה נפתח על אדמתה בית חינוך לילדי העובדים ברחובות והסביבה, כאשר העבירו את בית החינוך לרחובות לקביעות, החליטו לשלוח את הילדים לבית הספר המשותף בגבעת ברנר. רק השנה, כאשר לרגל הפילוג עזבו חברי איחוד הקבוצות והקיבוצים את גבעת ברנר ועברו לנצר, הועמדה הקבוצה בפני הצורך לפתור את בעיית חינוך ילדיה עי הקמת בית ספר במקום ושליחת ילדי כיתות ההמשך ללמוד בבית ספר בקיבוץ נצר. הדבר הזה נתאפשר הודות לעובדה ששלושת המורים שלימדו בבית הספר בגבעת ברנר, היוו גרעין לחברת מורים (5 במספר) ועי העזרה בכוחות ההוראה המוגשת לנו  מנצר, רובם חברי גבעת ברנר שעברו.
בימי חגה מסכמת הקבוצה את דרכה בסיפוק ובהכרת ערך עצמי שהצליחה להתגבר על קשיים מיוחדים.
גם בבנין הנקודה הגיעה הקבוצה למלוא ההתפתחות בשנה ה- 25 לעלייתה על הקרקע. בתחילה נועד השטח של 30 דונם לבנין הנקודה וכיום משתרעת הנקודה על יותר מ-100 דונם על שתי רמות, שבאחת הנקודה הישנה ובשניה שיכון הותיקים וגבעת הילדים שבריכת שחיה ואמפיתיאטרון מפרידים ביניהם. במרכז שבין שתי הרמות בית ביננשטוק, הוא בית התרבות של הקבוצה שעל ידו הוקם באופן זמני בית ספר לכיתות היסוד.
בימי חגה של הקבוצה באו לידי ביטוי הגיגי החברים והבנים והבנות שהצטרפו אליה כדלקמן:
הח` ש.א. (זקן חברי הקבוצה והתנועה הקבוצתית כולה) אמר במסיבה פנימית בין היתר:
יש לי סיפוק רב שזכיתי להשתתף במסיבה זאת. היינו חלוצים כמו כל מייסדי הקבוצות וסבלנו במשך 10 השנים הראשונות כמו כולם. לא היתה זאת גבורה מיוחדת מצידנו. ההבדל רק בזאת שהתחלנו בגיל מבוגר ולא בגיל של חלוציות. איך שתתייחס ההיסטוריה לתקופה זו לא ידוע, אבל אנחנו יכולים להיות גאים שבנינו את המשק הזה לא רק בכסף ותקציבים, אלא בעמל ובסבל, לא רק להנאה פרטית אלא במילוי תפקיד לאומי. אינני מדבר רק על אלה שעלו והצטרפו אלינו ב- 10 שנים הראשונות להיותנו על הקרקע: אנשי חוליות קיבוץ ההתאחדות, גורדוניה ועל אלו שבאו מהעליה מגרמניה. לפי דעתי הם יחד עם אלה שנשארו מהראשונים - ראויים להקרא הראשונים. בזמן יסוד הקבוצה חשבנו שהענף העיקרי אצלנו יהיה הפרדס, כי היינו קבוצה ראשונה באזור המטעים ובשטח קרקע מצומצם. בהמשך הזמן נוכחנו כי היה הכרח ומקום לפתח ענפים אחרים נוסף על הפרדס, כגון: לול, בננות, מספוא, פלחה, ירקות וכו`. ודווקא בענפים אלה הצלחנו מאד. תודות לעבודה מאומצת והתמדה של החברים הראשונים הגענו למשק מעורב ומגוון אשר מפרנס את הקבוצה בכבוד.
כזקן חברי הקבוצה אני מרשה לעצמי להביע דברי תודה והערכה לכל החברים שהשתתפו בבניין הקבוצה עד כה. אני מרגיש חובה להודות גם לאנשי הבניין והשיפורים של המקום המצטיין ביופיו. כל פעם שאני עובר על הגבעה, אשר יופיה מקסים ממש, יש לי סיפוק אסטטי רב.
והאם אפשר לעבור בשתיקה על מוסדות הילדים ועל העבודה המצויינת והמאורגנת להפליא בכל מוסדות משק הבית שלנו, שהוא אחד מהמעולים בארץ? להישגים שדיברתי עליהם מן החובה לצרף את ההישג החשוב ביותר: גידלנו דור שני ולימדנו אותו להמשיך בבנין אשר התחלנו. כאשר אני מביט על הנוער שלנו, אני מתפאר על התפתחותו הגופנית והשכלית. כל העמל והכסף אשר השקענו בענף זה, השתלם מאד. עי רכישת קרקע והאפשרות להשתמש בכלים מודרניים ניתנת לנוער שלנו ההזדמנות לצאת למרחב לייצר ולפתח ענפים שעד כה לא יכולנו אפילו לחלום עליהם.
אני מקוה כי הדור השני ישמור על היצירה וימסרה לדור השלישי בשלמות, יחד עם הקנינים שהוא יוסיף, תוך שמירה על כל העקרונות של הקבוצה, אשר ליוו אותנו במשך דור שלם.
ובעצם המעמד החגיגי נאמר עי אחד החברים:
היום לפני 25 שנה, ננעצה לראשונה המחרשה העברית באדמה הזאת. במתי מעט עלו ראשונים על הקרקע ועבדוה לנחלת עולם לעם ישראל. כאן על פני האדמה הזאת, נרקמה במשך מחצית יובל שנים יצירה חקלאית שיתופית של חיי עבודה וחברה.
בדרך של ייסורים ומחסור, לבטים קשים על היצירה המשקית והחברותית, הגענו עד הלום: להתבססות משקית וכלכלית, לגילוי יכולת חברותית וחינוכית, לדור צעיר מילידי הקבוצה וחניכיה המצטרף להטות שכם להמשך היצירה ודרכה, ליישוב קבוצתי העומד איתן, למרות התנאים המיוחדים הסובבים אותו. שדותינו מעובדים, מימינו מנוצלים, שטחים של אלפי דונמים עוטים ירק, תבואות ועצים - מזון לאדם ולבעלי חיים. כשם שלא אכזבנו את האומה ואת התנועה עד כה, כך נושאים אנו היום את עינינו לעתיד בביטחון ובאמונה, כי סדן היצירה המשקית שלנו יהיה לנו למוצא לגידול ולהמשך, להצטרפות ילדינו חניכינו, לשלמות חברותית. בכל אלו המקור לתקווה, להכרה ולביטחון שעוד יבואו נוער ישראלי ופועלי ישראל בהמוניהם להצטרף להליכה בדרך חיים זאת, היא דרך הקבוצה הישראלית. באשר לפי מיטב הכרתנו בה הפתרון למילוי שלם של מאוויים ציוניים-סוציאליסטיים כי בה הערובה לאורח חיים הנבחן לאור צרכי האומה והמדינה המתחדשת במולדתינו זו. באמונה זו קיימנו ונקיים את הברית בין האדם והאדמה.
ובשם בני המקום וחניכיו נאמר:
כפר הורתנו - קבוצת שילר! אנו בניך ובנותיך נושאים לך ביום זה יום מלאת 25 שנה לעלית ראשונייך על הקרקע - את ברכת הווייתנו בתוכך! להתגברות האמונה, לנשיאה בעול הקיום להמשך העבודה לתרבות וחינוך ולחברה יוצרת. בנאמנות לדרך השיתוף והשוויון כמסד בטוח להתחדשות ישראל ותרבותו האנושית וכאבן פינה לעולם של אחווה וחופש.
היי לנו ברוכה, קבוצתנו. בניך ובנותיך בך ואיתך!
יצויינו בהזדמנות זאת שיתוף הפעולה וחלקם החברי של אנשי קיבוץ נצר, ששניים מחבריה ערכו וביצעו את חג יובלה של קבוצת שילר יחד עם בני המקום וחבריה: החברה נועה רום (לפנים בגבעת ברנר) שהכינה והדריכה מחול מיוחד המבטא את תוכנו של החג בשם ערגת שדי והחבר בוניה שור, אשר יצר את המוסיקה למחול הזה, נוסף על המנגינה המיוחדת לשיר ההודיה בניצוחו. המילים לשיר לוקטו מהפיוט לימים הנוראים מהמקרא כדלקמן:





אז ישיר ישראל:
עלי באר ענו לה!
באר חפרוה שרים
כרוח נדיבי עם
במחוקק ובמשענותם
וממדבר מתנה.

תהילה בשרו נושאי אלומות ברנן.
תלמי שדי רוו תת יבולם.
תודה נתנו אוספי זרע שלום
תחתיות ארץ צבי זמר שמעו.
צמחיכם ירבו כחול אין מספר
ציבוריכם יעלו מאפר גדיש קמה וכרם.
 
ההכנות לחגיגה וביצועה נטעו בלב החברים אמונה והרגשת יכולת מחודשת בשטח הפעולה התרבותית והעלאת החג והמועד להעשרת החיים הרוחניים כאחד התנאים להמשך ולגידול.
                                                                     א.ר.