בשנת 1931 נפלה החלטה בקרב 40 החברים בקבוצה, שמעתה חוגגים את האחד במאי,
משמע, החג הוא יום שבתון.
דגלים אדומים הונפו בחצר והחברים נהגו ללבוש חולצות לבנות ולרדת למושבה להצטרף להפגנה.
יוכקה דקס בת 90 מספרת:
"ב 1936 ירדנו למושבה (רחובות) כדי להצטרף להפגנת האחד במאי. כזכור זו תקופה של המנדט הבריטי בארץ והם החליטו לפזר את ההפגנה.
כוח של פרשים על סוסיהם עם נבוטים ביד, עצרו אותנו בצומת הירשנזון - הרצל שהיה בימים ההם פרדס. מה שסייע להם בפיזור ההפגנה, היה חמסין כבד ששרר באותו אחד במאי. מותשים ומיובשים עד כלות, חזרנו הביתה, נשכבנו על ריצפה ושפכנו על עצמנו דליי מים."
בסוף שנות הארבעים כתב בן יצחק בעלון רשימה בגנות האחד במאי. מאמר אשר בו הוא מנמק מדוע לא יצעד בסך עם כל פועלי העולם. יש להניח שהיה פולמוס בנושא זה, ואת תחושותיו הוא העלה בעלון.
בשנות החמישים המוקדמות יצא כל הנוער בקבוצה במשאית להפגנת האחד במאי בתל-אביב.
היו אלה שנים של שלטון ההסתדרות, כל תנועות הנוער באיזור המרכז יצאו ממגרשי התערוכה בת"א למפגן רב עוצמה של חג הפועלים. התהלוכות התנהלו בסדר מופתי, הובילו אותן מנהיגי תנועות הפועלים בארץ.
באירוע זה בת"א השתתפו מהקבוצה פעמיים בלבד.
בהפגנות האחד במאי במושבה רחובות בשנות החמישים השתתפו גבעת-ברנר, נען, ושילר.
ההתיישבות העובדת היא היא שהובילה את ההפגנה בין היתר כיוון שהקיבוצים התייצבו בהופעה מרשימה עם הכלים: טרקטורים, פלטפורמות, דגלים, חולצות כחולות, רמקולים, שירת האינטרנציונאל וכו`.
אנשי תנועת הפועלים במושבה הצטרפו לחברי הקיבוצים להפגנה המסורתית.
בעלים 1958 כותב יצחק דקס:
"הסערה שפרצה בעקבות ההצעה לביטול השבתון של האחד במאי, היתה פרי התמרמרות רבה בקרב החברים, באשר אלה אשר נלחמו בעדה ייצגו את מוסדות הקבוצה... ועתה לעצם העניין. מיום היווסדה קשרה הקבוצה את גורלה עם ציבור העובדים והיא איבר חי מגופו.
ואם התעורר אצל מספר חברים הרהור אפיקורסי על ערכו של השבתון אצלנו, באשר השבתון היה בדורו תקנה חשובה מאד, אבל לא בדורנו.....לכן אנו צריכים להזכיר לעצמנו את כור מחצבתנו - כי יש לנו חלק ונחלה בציבור הפועלים וכי מתוך הצורך והרצון בהגשמת רעיונות היסוד של הציבור הזה, נוצרה הקבוצה."
מסוף שנות ה-60 מסתמנת ירידה בעוצמת הפגנות-תהלוכות האחד במאי. תנועות הפועלים זה כבר לא מה שהיה פעם, וגם בקבוצה כפי שכתב יצחק דקס יש עורערין.
משנות ה-70 המוקדמות האחד במאי בשילר הינו יום עבודה רגיל, הבחורים התגייסו ויום עבודתם הוקדש למבצעים מיוחדים אשר במשך השנה לא מתפנים אליהם.
החל משנות השמונים הדגלים האדומים מקופלים בארון תרבות ואין להם דורש, בקבוצת שילר אין מציינים עוד את האחד במאי.
לא נותר איפוא, אלא לתעד חג בינלאומי זה, שבתון בקבוצה שהיה ואיננו עוד.
להלן, סידור עבודה ליום האחד במאי 1978 כפי שהופיע על לוח מודעות בכרזה בולטת.
סידורים בבתי הילדים על הגבעה: אחראי - יעקב קדמי
מקום המפגש: בית הילדים הצפוני
חברים: יעקב קדמי, גורי מיר, רמי קורן, אורי רובינזון.
מחסן ועדת אספקה: אחראי - שמוליק שחר
מקום מפגש: מחסן ועדת אספקה
חברים: שמוליק שחר, ליטו גרוסמן ויוסי קוצר.
שיפורים בגבעת הנוער: אחראי - אילן טננבאום
מקום מפגש: פינת הנוער
חברים: אילן טננבאום, מוטי מוקסיי, אלי טננבאום-טמיר, נתן וגמן וחברת הילדים.
שערים: אחראי - שייקה זיגלמן
מקום המפגש: השער בכניסה לחצר
חברים: שייקה זיגלמן, שלמה דולגין, ספי ול ואיקי אביבי.
סידורים בבתי-ילדים בגיל הרך: אחראי - יוסי ברקן
מקום מפגש: כניסה לגן הילדים
חברים: יוסי ברקן, אליעזר מילר, יעקב בראודה, אברהם חורן, עמוס שפירא ופרד לובנטל.
העברת הסנדלריה: אחראים: יהודה רבד, דניאל גורן
מקום מפגש: מבנה המדגרה לשעבר.
חברים: דניאל גורן, יהודה רבד, ניסים חמי, מיקי עופר, יחזקאל אילן, חיים קרשפין ואלי רייפן.
חצרות בתי ילדים: אחראים - יאיר קרשפין , משה בן נר.
מקום מפגש: פעוטון ליד חדר האוכל.
חברים: יאיר קרשפין, משה בן נר, יועז דנקוורט, דוד אדרי, רנדי שור, חיים טנא,
דודי מיר ויוסי מוזס.
מחסני-משק: אחראי - פנחס ברקן
מקום מפגש: מסגריה ישנה
חברים: פנחס ברקן , יעקב דקס, עמי טל, אורי אילן.
