אירושי החתולה

לבסוף מתברר שהחתולים הסתדרו בעצמם.
לפעמים העבירו השחקניות עמוד ממקום למקום (לא בכוונה) ולפחות הן השתעשעו מאד.
 
אירוסי החתולה - נואל קווארד
עברית: ק.גלעד (קונסטנטינר)

                          
הנפשות הפועלות: מיס טסל, מיס מוסליי
(גבול בין שתי חצרות. חצר אחת שייכת לגב` טוסליי, רוקה זקנה. חצר שנייה שייכת לגב` טסל, גם היא רווקה).
 
גב` מוסליי: (נכנסת לבמה, צלחת חלב בידה. היא מרכיבה פנסנה) מיני, מיני, מין, מין, מין, בואי, חתולה רעה שכמוך (שמה את הצלחת על האדמה ויוצאת).
גב` טסל: (נכנסת, על ידה כסיות, בידיה מעדר. מעשנת סיגריה בתוך מונדשטוק, מתחילה לעדור את האדמה. גב` טוסליי נכנסת שנית).
גב` מוסליי: ערב טוב, מיס טסל.
גב` טסל: אל אלוהים, נבהלתי ממש.
גב` מוסליי: אני מצטערת.
גב` טסל: אין דבר. הנני עצבנית עדיין אחרי הניתוח שעבר עלי.
גב` מוסליי: ערב יפה, לא כן?
גב` טסל: נפלא.
גב` מוסליי: יהיה לנו ירח מלא.
גב` טסל: נפלא, ממש נפלא. כשמתקרבים לילות הירח, אני מתחילה להיות רומנטית (שתיהן צוחקות).
גב` מוסליי: האם לא ראית את מיני שלי?
גב` טסל: מה שלך?
גב` מוסליי:  (מתמוגגת) היא צדה עכברים כעת. (קוראת) מיני, מיני, מיני...אינני יכולה להרשות שתהיה רחוקה מן הבית. מי יודע מה יכול לקרות לה.
גב` טסל: כמובן.
גב` מוסליי: מה שלום הפרחים שלך?
גב` טסל: יוצאים מן הכלל. הם מתפתחים מהר מאוד.
גב` מוסליי: ושלי...אינני יודעת מה קרה להם, אני חושבת שמיני קלקלה אותם, היא אוהבת לשחק בתוך הפרחים.
גב` טסל: חתולה נחמדה.
גב` מוסליי: יפה מאוד וגם חכמה מאוד. לא אגזים אם אומר שיש בה הרבה תכונות אנושיות.
גב` טסל: באמת?
גב` מוסליי: רק לפני כמה ימים...את לא תאמיני... (צוחקת).
גב` טסל: מה קרה?
גב` מוסליי: את מכירה בודאי את הזוג הצעיר ממספר 17?
גב` טסל: (סקרנות גוברת והולכת) כן?
גב` מוסליי: הם הופיעו פתאום באורח בלתי צפוי. העוזרת לא היתה בבית ולא ידעתי מה לעשות. את הרי יודעת, אי אפשר לא לקבל אורחים כשהם באים. הזמנתי אותם לאחרות ערב. ידעתי שנשאר עוד רק בשר עגל ומעט שזיפים, ביקשתי את סליחתם ונכנסתי למטבח. והנה, על הרצפה מונחת הקערה, ובתוכה רק שזיף אחד. חשבתי שהשבץ יאחזני. העפתי מבט מתחת לשולחן והנה מיני יושבת ומלקקת את עצמה. מיני, מיני - אמרתי לה - חתולה רעה שכמותך, מה עשית ומה עוללת? היכן השזיפים? היא לא שמה לב והמשיכה לרחוץ את עצמה. מיני - אמרתי לה, הפעם בקול רם ביותר - מיני - היכן השזיפים, אני שואלת? לא תאמיני לי מיס טסל היקרה, היא העיפה בי רק מבט אחד מלא גאווה עצורה ויצאה. לבי מנע בעדי לרדוף אחריה, וכך עזבתיה לנפשה.
גב` טסל: נחמד, נחמד, אגב, מיס מוסליי, זה מזמן רציתי לשוחח איתך בעניין רציני מאוד.
גב` מוסליי: אני שומעת.
גב` טסל: העניין הוא עדין במקצת וקשה לי להתחיל.
גב` מוסליי: אם את מתכוונת לאותה המריבה הקלה שפרצה ביננו בשבוע שעבר, הרי הדבר נתברר כבר. העוזרת שלי, כנראה, הרימה את המכסה מפח האשפה וכל הלכלוך שמצאת בחצר שלך נגרם כנראה עי הרוח.
גב` טסל: לא, לא לזאת אני מתכוונת. הפעם אני מתכוונת לדבר איתך בעניין רציני יותר, בעניין הנוגע יותר ללבי...אני מתכוונת לוולטר שלי.
גב` מוסליי: מה קרה לו?
גב` טסל: זהו הרע, שכלום לא קרה לו עדיין.
גב` מוסליי: אינני מבינה.
גב` טסל: מיד אסביר לך...הרי שתינו בנות דורנו, הלא כן?
גב` מוסליי: כן, המשיכי.
גב` טסל: מוטב אם כן, לדבר בגלוי.
גב` מוסליי: אני מתה מסקרנות.
גב` טסל: ובכן, החתול שלי, וולטר מתבגר והולך, ושתינו, אחותי ואני, מרגישות שהגיע הזמן שיעשה הכרה...איך לאמר זאת, הכרה אינטימית יותר עם חתולה מבית הגון.
גב` מוסליי: (בקריריות) ובכן, מה זה בעצם נוגע לי?
גב` טסל: חשבתי...אולי וולטר שלי...ומיני שלך למשל...
גב` מוסליי: מיני שלי?
גב` טסל: כן, למה לא?
גב` מוסליי? אני חוששת שמא לא תביני...מיני שלי איננה מאותו הסוג.
גב` טסל: לא רציתי לפגוע...
גב` מוסליי: היא חיה באופן הצנוע ביותר.
גב` טסל: אבל תרשי לי נא לומר לך...
גב` מוסליי: לדאבוני הרב לא אוכל להסכים לך.
גב` טסל: האין את שוגה מיס מוסליי?
גב` מוסליי: באיזה מובן?
גב` טסל: הרי את יודעת, החיים הם חיים ואי אפשר למנוע בעד חוקי הטבע. את עומדת בדרכה של מיני ואושרה.
גב` מוסליי: אשר...הה, מיס טסל, לו ידעתי שמיני נגועה ברעיונות כאלה לאחר החינוך שקיבלה אצלי, לא הייתי סולחת לעצמי לעולם.
גב` טסל: עובדות הן עובדות. אני רואה לעיתים קרובות את החתולה שלך מתהלכת כשעיניה מלאות געגועים.
גב` מוסליי: אינני יודעת מה לענות לך. דברייך מוזרים מאוד.
גב` טסל: בחוגים שאני מבלה, מתווכחים בשאלות כגון אלה, בלי צניעות למראית עין ובלי צביעות מזויפת.
גב` מוסליי: צניעות למראית עין, זהו צדו האחד של המטבע. וחסר שליטה עצמית זהו הצד השני.
גב` טסל: (באירוניה) סלחי לי.
גב` מוסליי: אין דבר, אין דבר.
גב` טסל: האם נעלבת?
גב` מוסליי: לא נעלבתי, אך מיני אינה כחתולות אחרות. חייה היו תמיד סגורים ומסוגרים. מעולם לא הייתי יכולה לתאר לי אותה במצב מגונה.
גב` טסל: אני מקווה שהיא לעולם לא תפסיד את תכונותיה הנפלאות האלה.
גב` מוסליי: תכונותיה הנפלאות? את לועגת לי?
גב` טסל: אם את מונעת בעדה מלהיפגש עם זה שהגורל הועיד לה...
גב` מוסליי: אינני סבורה שוולטר הוא הוא אשר נועד לה. ואגב, לא הייתי רוצה לריב עמך, אך עלי לאמר לך בגלוי, שמאד הופתעתי מדברייך.
גב` טסל: הופתעת? הה, מיס מוסליי המסכנה, את מצחיקה אותי.
גב` מוסליי: יכול להיות  שאני מצחיקה, אך זכרי היטב את דברי. כל הויכוחים המודרניים האלה מובילים רק לכיוון אחד, להשחתת המידות. מספיק לקרוא את העיתונות כדי להיווכח בכך.
גב` טסל: כנראה שאת קוראת הרבה עיתונים.
גב` מוסליי: (בכעס) לילה טוב.
גב` טסל: לילה טוב (גב` מוסליי אומרת לצאת את הבמה, גב` טסל מעכבת בעדה) מיס מוסליי, מיס מוסליי.
גב` מוסליי: כן.
גב` טסל: אני חושבת כי הפרזתי במקצת...
גב` מוסליי: יתכן.
גב` טסל: אם פגעתי בך, ראי , זה לא בכוונה, ואני מבקשת את סליחתך.
גב` מוסליי: אם כך, הכל נשכח וחסל.
גב` טסל: אגב, רציתי שתטעמי קצת מן העוגה שאפיתי לפי רצפט חדש לגמרי.
גב` מוסליי: ברצון.
גב` טסל: מיד אביא לך חתיכה (מתחילה לעדור).
גב` מוסליי: היכן הוא וולטר שלך עכשיו?
גב` טסל: הוא ישן שם בפנים.
גב` מוסליי: אין מה לאמר, חתול יפה.
גב` טסל: נעים לשמוע זאת מפיך.
גב` מוסליי: השוויתי אותו אתמול עם אותו החתול של מיס פדוורד.
גב` טסל: חתול גס ומכוער.
גב` מוסליי: חתול איום, סובב תמיד את ביתי מתוך יללה מחרישת אזניים. כנראה שמיני מוצאת חן בעיניו. אך מיני שלי אינה מאותו סוג...
גב` טסל: מיס מוסליי, האם את מתנגדת עדיין לתכנית שלי.
גב` מוסליי: אינני  יודעת...ייתכן...נראה.
גב` טסל: האם את חושבת שכדאי יהיה שאוציא את וולטר שלי הלילה ואת תרשי למיני לטייל לבדה בגן...הלילה ליל ירח מלא ויפה...
גב` מוסליי: אולי...זה יהיה רומנטי מאד.
גב` טסל: ובכן, הסכמנו. אני הולכת להעיר את וולטר שלי משנתו.
גב` מוסליי: טוב.
גב` טסל: זה יהיה בשעה 10 בערך.
גב` מוסליי: טוב. (לפתע שומעים יללת חתולים מחרישה אזניים, גב` מוסליי יוצאת בריצה מן הבמה. מבחוץ שומעים את צריחות החתולים ואת קריאותיה של גב` מוסליי, מיני, מיני. גב` טסל נשארת על הבמה. כעבור שניות אחדות חוזרת הגב` מוסליי, בידיה חתולה).
גב` טסל: מה קרה?
גבד` מוסליי: מאוחר מדי. (לחתולה שלה) מיני, מיני שלי.
גב` טסל: מה אמרתי?
ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל                
הועד הפועל                           
מרכז לתרבות וחי


המחלקה לספרות ואמנות                
המדור לבמאות