את כל תנובת השדה היו אורזים פעם בשקים, שקי יוטה: גזר, בוטנים, תפוחי אדמה.
לפני עידן שקיות הפלסטיק, השתמשו בשקי היוטה לכיסוי אשכולות הבננות עם תחילת הפריחה על האשכול.
לצורך תפירת ותיקון השקים נקנתה מכונת תפירה גדולה. את השקים תפר עובד חוץ בשם שמואל כשלידו עובד אבא מרקו אורנשטיין ומכין לו את השקים. לתופר קראו שָקָקֶר.
לצערנו, נהרג שמואל בתאונת רכבת ליד חולדה.
יהי זכרו ברוך.
בחורף עמדה המכונה בסככה הישנה שנבנתה על ידי ההגנה - בנין מפח, גג עגול, חלונות בחצי הגובה. מחצית הסככה שימשה לשקקר ומחצית ללול או לפרדס ועמדה במקום בו נבנה ביתה של משפחת קראוס. בקיץ הועברה המכונה לתפירת שקים למתבן הקש שעמד ממול, מעבר לכביש היורד לרפת - כיוון שבסככה היה לוהט. את השקים היו אורזים בחבילות ומכינים להוצאתם לשדה.
הבחורות מצאו שימושים נוספים לשקים, אם לתפירת וילון, או עם השריתם במים היו השקים מתרככים והרי לכם סמרטוט רצפה משובח.
את הילדים היו השקים משמשים לקשירת ערסלים, ומאוחר יותר לתפירת מלבושי אינדיאנים מצוירים למחנות הקיץ של החטיבה, בעזרת מחטי הברזל הענקיות של השקקר.
מקומם של השקים נדחק בהתמדה על ידי אריזות שונות וחדשניות אבל היום שוב כולם מחפשים וקונים בד יוטה - שק לעיצוב אירועים ומזנונים.
