גן נוי בוטני שהוקם בקבוצה בשנת 1929 על ידי מינה רבד שהיתה אגרונומית.
מסביב היתה גדר חיה של טוּיוֹת, עץ אלת מסטיק, שיחים שונים, ברכיכיתון, גויאבות ואנוֹנוֹת.
עוד נשתלו על ידי מינה עצי אורן וג`וֹקוֹרַנְדֹות הם הסיגלונים שגדלים לאורך הכביש עד היום.
בכניסה היו קזוארינות, לצילן היתה תחנת ההסעה למושבה. את העצים שסביבם היו גומות השקו הילדים עם דופיה (צינור גומי).
בגן היו הילדים מקימים ערסלים משַקִים פתוחים לאורכם - אותם היו קושרים בין העצים, מגלגלי השקיה וציר עץ היו בונים רִקשות קטנות - הגן היה מרכז לבילויים חברתיים ופעולות.
במרכז הגן, בכיכר, עמדו שני ספסלי עץ סביבם נשתלו שיחי הרדוף, ונבנה גזיבו מפְּלַאפונים מכוסה בבוגנביליה. בימות הקיץ החמים היו הילדים אוכלים ארוחותיהם בגזיבו, שם היו בונים סוכות מענפים של ברושים, לימים עברו לבנות סוכה מחבילות קש קטנות.
צידו הדרומי של הגן היה גם המרכז המסחרי לעסקים. הערבים היו מביאים על גמליהם שקים של זבל צאן לבננות. לאחר שנפרקו בשטח, היו באים עם הגמלים לגינה לסגור מחיר. בעודם יושבים עם הגברים ומתווכחים היו הילדים נהנים מסיבוב רכיבה על הגמלים בחצר.
מתחת לעצים בגן, על גבול החצר עמדה גם המכונה למיון תפוחי אדמה שהוצאו מחלקות השדה. על המכונה היו אחראים אפרים קמרון ויצחק דקס. תפוחי האדמה לאחר מיון על משוא חשמלי היו נארזים בשקים למשלוח לתנובה.
באותו גן, בצל, היו תופרים את המזרונים לילדים ולחברים. את התפירה ביצע עובד חוץ - דב. לקבוצה היו מגיעות חבילות של עשב ים, אותן פרקו הילדים בשעות העבודה.
דב היה תופר מזרונים עם מחט ברזל ענקית וסיפק יצועים לכל בית הקבוצה.
שרידי עצים כמו הסיגלונים והגויאבה האדומה ניתן למצוא עד היום - זכר לגינה המפוארת שהתחילה בשנת 1929.
