עלים 1959
... הדבר ידוע.
מעשה בחבר משק שהגיע תורו להתיבל.
חבריו וידידיו לחצוהו אל הקיר, שיקבל על עצמו מנהג המדינה, כנהוג לבן חמישים וחגוג את חצי יובל היותו בארץ.
ענה בחצי פה מתוך ענוותנות יתרה: בימינו כל אחד ואחד מגיע לגיל העצה ולמה תלינו דוקא עלי... כלומר הוא הרגיש שיש כאן הגזמה רבה במכת יבלת אשר גוררת אחריה את הדברת, נשפים נאומים, תשבוחות עד בלי די, והרי כל המוסיף גורע...
באלה הדברים נזכרתי כשנתבקשתי על ידי העורך לכתוב משהו על חצי יובל שנים שעברו מאז באו צעירי גורדוניה מחול לקבוצה.
בימינו קמה ערבוביה של מושגים כמו צעיר גרעין וכו`. כיום אפשר להיות ותיק בארץ וצעיר במפלגה, כלומר ליהנות משני העולמות, והראיה, כל המפלגות דוגלות בשם צעיר כגון הפועל הצעיר השומר הצעיר וכו`.
אותו חוק חל גם על מושג גרעין אשר דינם כמו כל הגרעינים שבאו לקבוצה מצטמקים לגרגרים בודדים אשר אפשר לספרם על כף יד אחת. לאמור, אין הצדקה מיוחדת לציין את המאורע הזה אשר רבים וטובים בינינו עברוהו בלי תרועות ופרסומת.
כידוע כולם נטשו את בית אבא ואמא ובמתי מעט, במזוודה אחת באו ארצה. חבלי הקליטה בקבוצה מתמיד היו קשים, אבל זה כאמור שייך לסוג הזכרונות אשר משעממים מאד את לב השומעים ואגדיר אותם בשם כשבאנו או ציונות.
בכל זאת יש צורך וחובה להזכיר את אלה אשר אינם איתנו פה, אשר הלכו לעולמם בגיל צעיר כמו חיים זייף ז"ל, אטקה רנד ז"ל ולאק`ה ז"ל. ערירים, אחדים מיני רבים, אשר בלי מליצה הרוו בזיעתם את המקום הזה, עמלו וטרחו שיגדל וישגשג, ואנו חייבים לעשות ציון לנפשם.
כן, מחכה עוד עבודה כבירה להיסטוריון אשר יצטרך לעמוד על שורשי תנועות גורדוניה, בוסילה, התאחדות בחו"ל על הרקע הכלכלי והמניעים הרעיוניים אשר כבשו את לב הנוער היהודי בגולה.
אין פלא שרוב החברים קיימו בגופם, עלו ארצה, נשארו נאמנים לרוח ארץ ישראל העובדת גם אם רבים וטובים מהם לא מצאו את מקומם בהתיישבות.
יתכן שמשאלה זו ענין לתנועה היא - אבל עת לעשות.
