היום לפני 10 שנים - בריכה

הויכוח לא נפסק. הוא התנהל בחריפות במקלחת הציבורית, בבתי הילדים בשעת ההשכבה ועל מרפסת חדר האוכל לאחר ארוחת הערב.

עמדה אז לדיון שאלת הטקס לפתיחת מקווה המים בקבוצה. רבים היו המצדדים בפתיחתו ביום חול, אלא שמספר לא מבוטל של חברים, רצו לשוות לטקס חגיגיות ליום השבת. בערבים היו נראים החברים שפניהם מועדות לגבעה צחיחה וקוצנית כאשר באמצעיתה בור משושה ומאורך למקוה מים. היום המיוחל הגיע, גברו אוהבי הטקס ובראשם מאיר ושלמה ידידינו וקבעו את חג השבועות כמתאים ביותר לפתיחת המקווה.

 

הבוקר היה חמים ויבש. הילדים התרחצו בחצר משעה מוקדמת, מוטל שהשגיח על מילויה של הבריכה בצינורות כיבוי האש חשש וחרד שמא לא יהיה ספק בידי המים למלא את הבריכה. ארוחת הבוקר נאכלה בחיפזון, ההורים מיהרו לקחת את ילדיהם מבתי הילדים וקדחת התרגשות אחזה בכולם. בגדי ים מודרנים לא היו. חלק באו בתחתוני עבודה וחלק בכל מיני שאר ירקות ומלבושים. בנערות החינניות שלנו כיום לא הרגשת בסרבול בגדי הים שלהן, אלא שהאווירה היתה חמה ומתוחה.

שאלות רבות נסרו בחלל הבריכה: מי הוא שיזכה לפתוח? ומי הוא שיהיה השחיין הראשון? ועוד כהנה וכהנה... מרבית החברים כבר הגיעו והנה עולה על אחת המקפצות יהודי מעורטל, ראש עטוי תחתונים שחורים בלבד ומסביבו נערות ונערים יחדיו מגולים וללא מחיצות... ובקול גדול נושא הוא תפילה מסורתית: שהחיינו... ומזנק באון והתלהבות לתוך המים...