ל"ג בעומר תש"ח-תשי"ח
עלים 09.05.1958
אור ליום י"ח באייר (ל"ג בעומר) תש"ח, לפני עשר שנים נכבש הכפר זרנוגה, יחד עם יתר הכפרים הערבים אשר היוו את הגבול המערבי של ישובנו. היה זה בעיצומה של מלחמת השחרור וצה"ל התפנה גם לפעולה זו.
רוב רובם של התושבים בכפרים הללו ברחו מהם, בעוד טרם הגיעו אליהם אנשי צה"ל, מפחד היהודים אשר נפל עליהם. ומאז אותו הערב הפכו הכפרים האלה להיות ישובים עבריים והגבול הועתק הרחק הרחק מאיתנו.
בליל זה, ליל ל"ג בעומר תש"ח, היינו ערים, וכל המבוגרים, פרט לאלה אשר היו עם הילדים היו מסודרים בעמדות אשר בצד המערבי של המשק, מוכנים לכל מקרה שעלול לקרות. בשעה מסוימת החלו להגיע קולות יריה והתפוצצויות מצד הכפרים הערבים: זרנוגה, יבנה וקובבה, ולא ארכה השעה כאשר הגיעה בשורת כיבושם ללא כל קורבן וללא פצועים. בהאיר היום ראינו כמה שבויים ערבים מובלים ע"י אנשי הצבא. כך נסתיימה המערכה הזאת.
במשך 20 שנה ישבנו בשכנות של היישובים הערבים האלה אשר היו מעין גבול מערבי רצוף מצידה המערבי של הקבוצה. אין לומר כי שבענו נחת יתירה מהשכנות הזאת, אולם מאידך גיסא, אין להכחיש שאנו גם לא סבלנו מהם סבל מיוחד.
אנשי זרנוגה בכלל נזהרו מאד מלפגוע בנו פגיעה רצינית. לעומת זאת קרה מקרה קשה של התפרעות רצחנית מצד אנשי קובבה, כאשר באחד הלילות שבימי המאורעות תרצ"ו-תרצ"ט רצחו משפחה בכפר גיבתון (משפחת דומניץ).
וכיום הזה - בהסתכלך בלילות בצד המערבי של המשק ויתגלו לנגד עיניך שלל אורות מנצנצים הרחק הרחק מעבר לשלושת הכפרים האלה, וגם מתוכם, במקום האפלה שהיתה שרויה שם (פרט לאור מנורה בודד שהבקיעה את החשיכה אי פה ואי שם) לפני קום המדינה. אורות אלה הם הם הממחישים לנו בין השאר, את פלא ההתרחשות של תקומת ישראל כמדינה עצמאית לפני עשר שנים וכל אשר הגענו אליו אחר זה.
ומשקרה הדבר לפני עשר שנים אשר קיבלנו אותו ברגש מעורב שכזה... ישנה תפילה בלב ואף נכונות של עמידה בשער שכל זה יקויים בידינו לעולמי עד.
