שליחות אבי יונה בגליציה והמגבית - גיא מיר

באביב 1927 נסע שלמה אבי יונה (אז עוד היה שמו דר שלמה בוכשטאב) באופן פרטי לגליציה. הוא לא היה עדיין חבר הקבוצה, אבל עוד ב- 21 באפריל 1926 פנה בכתב אל החברים ששהו בקרית ענבים: מזה שנים רבות אני מצפה לבואה של קבוצה מעין זו שלכם. שאיפתי היוקדת היא להיות חברכם. לצערי, חובותי כלפי משפחתי אינן מאפשרות לי הצטרפות מיידית... אם אמנם אתקבל על ידכם... אם לא תוכלו, מסיבה כלשהי להתייחס בחיוב לבקשתי... אבקש רק זאת: הרשו לי לדאוג לקבוצתכם, לו רק כידיד ותנו לי את האפשרות להיות לכם לעזר.
כאשר נודע לחברי קבוצת שילר על כוונתו של אבי יונה לנסוע לגליציה, החליטו לנצל את נכונותו להיות להם לעזר, ולבקשו לארגן בגליציה מגבית - הלוואות בקרב הציונים בעלי האמצעים. הכוונה היתה להשיג מכל תורם הלוואה בגובה מינימלי של 500 דולר לתורם, נושאת ריבית שנתית של 6% בערבות הקקל למטרת קניית אדמה עבור קבוצת שילר, לחפירת באר ולצרכים הראשונים של בנית המשק.
כפי שכבר הזכרתי - רעיון זה עלה בזמן דיוניו של זוסמן עם המוסדות המיישבים וההסתדרותיים. אבי יונה, ללא היסוס קיבל על עצמו את המשימה. עד מהרה התגלו הקשיים, וכך הוא מדווח במכתב מיום 19.06.1927: קושי גדול מהוה הנורמה (לימיט) המינימלית שנקבעה עי קרן היסוד בגובה של 500 דולר לתורם. בכל גליציה ישנם רק שני אנשים המשלמים 250 דולר לשנה לקרן היסוד... לקבלת סכומים קטנים יותר, אין הסכמה מצד המנהלים המקומיים, הדבקים בהוראות מירושלים. הם גם חוששים שזה עלול להזיק למגביות קרן היסוד.
היו גם קשיים מסוג אחר: בקרקוב מסרו לי, כי זמנית אין מה לעשות כאן וזאת מהסיבה הבאה: ההסתדרות הציונית קנתה בית שני לשם הרחבה בית הספר העברי, שעלה כמה אלפי דולרים. החוזה צריך להתחדש החודש, לכן עליהם לאסוף בדחיפות את הכסף החסר.
אבי יונה מתלונן בכל מכתביו על הגבול המינימלי של התרומה-הלוואה. מכסה זו מתורגמת לזהובים פולנים, מהוה סכום רציני, המספיק לכל צורכי החיים של משפחה ממוצעת, במשך כמעט שנה שלמה. (מכתב ב- 03.07.1927)
לאחר לחץ מצידו להפחית את הלימיט - הוא מדווח השגתי רק זאת מחברי אגודות האקדמאים. יקבלו הלוואות עד מינימום של 100 דולר.
ההישגים מועטים: אתמול הרצאתי באגודה האקדמאית אמונה, התוצאה: התחייבות על כמה מאות דולרים.
הייתי אצל דר ק. ב... הוא גילה הרבה רצון טוב, אבל... הוא נתקל עם הרבה מאד אבלים (התחמקויות): הבחירות לקהילות מעסיקות כרגע את הכל, בקרקוב מסרו לי כי זמנית אין מה לעשות כאן... יעצו לי לדחות את הענין שלנו... יש מעט אנשים הנכונים לעשות למען ארץ ישראל. כעת החופש הגדול, נחזור לדבר אחריו.
באין ברירה הוא מחליט: על אחריותי אני, הורדתי את המיכסה ל- 100 דולר, מתוך הנחה, כי בעזרת חברי אצליח לאסוף תוך זמן קצר, לפחות 1000 דולר.
עד מהרה מתברר, כי גם צעד זה לא עזר הרבה: האנשים שהמליצו עליהם בפני, אף כי יש להם הבנה לעניינינו, כבד עליהם עול התרומות. אספתי רק 400 דולר.
בכל זאת אינו מאבד תקוה: למרות זאת, אני משוכנע כי בעבודה מאומצת בכל גליציה המזרחית, אפשר יהיה לאסוף סך של 1500 דולר, אבל עבודה זו תימשך הרבה מאד זמן, באשר:
1.       מתקרבים ימי החופש, בהם אין מה לעשות.
2.       רק ביקור אחד מתוך שלושה מניב פרי כלשהו.
3.       ההסבר שמדובר בהלוואה ולא בתרומה אינו משפיע, כי מתן כסף לשנתיים, בריבית של 6% אינו נחשב להשקעה מושכת.
תוך כדי כך נודע לו עוד משהו: דר שמורק, חבר הועד הפועל הציוני, הראה לי בסוד את הצעת התקציב של ההנהלה הציונית לשנתיים הקרובות ובה... הורדת סכום שיוקדש להתיישבות. מ- 175.000 לי ל- 25.000 לי, זאת אומרת מתכוונים להפסיק כל התיישבות חדשה. מקרן היסוד אין לכם לקוות לכלום. הכלכלן שבו מעלה בעיות: מעסיקה אותי גם המחשבה, כיצד תסתדרו, גם אם תקבלו מגליציה 1000 דולר. להתיישבות דרושים לפחות 3000 דולר. לכן הוא מציע: מהדילמה הזו תוכלו לדעתי לצאת רק אם התיישבותכם תהפך לדרישה ולמטרה של כל ההסתדרות הציונית בגליציה (ההדגשה במקור) ומוסיף המצב נוח מבחינה נפשית, המנהיגים כאן מרגישים כי הלכו רחוק מדי במעורבותם רק במדיניות הארצית. מתפשטת אי שביעות רצון מהזנחת הענין הארצישראלי. לכן מטרה חדשה ומוחשית (הדגשה במקור) היתה נותנת דחיפה לעבודה מעין זו. הוא מבקש מחברי הקבוצה שכבר עברו לרחובות - להגיש לו תזכיר, אשר אותו יגיש לידי גליציה לקונגרס הציוני.
לאחר שנתקבלו הנתונים ערך את התזכיר. (20 באוגוסט 1927)
אני פונה אליך, אדוני הנכבד, בבקשה שלא לחסוך במאמצים להכניס את הסכום הראשון לצורכי התיישבות הקבוצה - להצעת תקציב ההתיישבות לשנתיים הבאות, שעומדים להחליט עליו בקונגרס. אני מרשה לעצמי להפנות את תשומת לבך לעובדות הבאות, אשר בגללן ראויה הקבוצה לתמיכה מיוחדת של הציקים מפולין הקטנה!
א.      כל חברי קבוצת שילר הם חניכי התנועה הציונית מפולין הקטנה; הקמת היישוב החדש תחזק את התנועה בפולין הקטנה עי הקשר הממשי עם ההתיישבות בארץ.
ב.       קבוצת שילר סוללת דרך חדשה של שינוי ערכים ושינוי המבנה החברתי לאינטליגנציה היהודית בפולין הקטנה.
ג.        הקמת יישוב עש שלמה שילר תהוה יד, היפה ביותר, לזכר מחנך בעל זכויות רבות של הנוער בפולין הקטנה.
ד.       הקבוצה מורכבת מאנשים מבוגרים ועל כן ראויה לתשומת לב מיוחדת.
ה.       הקבוצה קיבלה הכשרה בקרית ענבים. מסתבר שהציבור המרכיב את הקבוצה אינו נופל במאומה מבחינת העבודה הפיסית מאחרים.
ו.         זו קבוצה מצטיינת בכושר ארגוני.
ז.         מאזנה אחרי שנתיים בארץ, חיובי.
תוכנית הקבוצה היא להקים משק מעורב המורכב מהענפים הבאים:
1.       120 ד` פרדס
2.       100 ד` מספוא
3.       60 ד` ירקות
4.       70 ד` כרם ועצי פרי
5.       רפת של 37 חולבות
6.       לול (1000 עופות)
זהו משק המיועד ל- 25 משפחות, גודל מירבי אליו שואפת הקבוצה להגיע עם הזמן.
הגשמת תכנית משקית זו, שביצועה צריך להמשך חמש שנים, תלויה בראש ובראשונה  מהאמצעים שיועמדו לרשות הקבוצה.
כאן קיימות שתי אפשרויות:
א.      בניית משק בעזרת תקציב מלא, מבלי להיזקק להכנסות מעבודת חוץ, אצל בעלי המטעים בסביבה, דרך קצרה והיעילה ביותר.
ב.       בניית המשק ללא תקציב מלא, כאשר עבודה שכירה אצל איכרי הסביבה, תהווה מקור הכנסה עיקרי ומקור השתתפות הקבוצה בכיסוי הוצאות בניית משק. זו דרך זולה ואיטית יותר, המשתרעת על פני שנים ארוכות.
בסופו של דבר התברר שכל המאמץ הזה לשכנע את צירי הקונגרס והמאמצים שעשו ציריה מגליציה בקונגרס בעזרתם של הרצפלד ואשכול, לא הצליחו לשריין סכום כלשהו למען התיישבות בקבוצת שילר.
בסוף אוגוסט 1927 חזר אבי יונה ארצה בהרגשה שפעילותו בשני המישורים הניבה פירות מעטים. בכל זאת היתה בזה משום עזרה רבה לקבוצה. עוד לפני עוזבו את לבוב דאג למשלוח המכתב הבא שהוא פרי ראשון למפעל ההלוואות:
 
לבוב 25.08.1927
לכבוד: דר א. גרנובסקי, מנהל מחלקת הכספים של הקקל
             הקונגרס הציוני - באזל
א.נ.
הנדון: הלוואה המאושרת עי המרכז, לצרכי התיישבות קבוצת שילר, ליד רחובות.
על פי בקשתו של הדר בוכשטאב מירושלים, השוהה כאן, הנני להודיעך, שהנל הכניס למטרה זו סך של 450 דולר במזומנים. הדר בוכשטאב גם מודיע לנו, כי סך נוסף של 200 דולר עומד לרשותו. המפקיד איננו כרגע כאן  והסך הנל ימסר לנו בימים הקרובים. יש גם סיכוי סביר לסכום שלישי של 250 דולר, עליו קיימת כבר התחייבות, ואשר ישולם בקרוב.
 
מפעל זה התנהל בעצלתיים עוד זמן מה ובסך הכל הכניס כ- 1000 דולר. כספים אלה, יועדו לתוספת קרקע ולכיסוי הוצאות חפירת הבאר ורשת השקאה. אבל גם הזרע שזרע אבי יונה בזמן שהותו בגליציה, שמטרתו היתה לשכנע את מנהיגות התנועה הציונית בגליציה לקבל על עצמם את האחריות למימון ההתיישבות של הקבוצה - הניב פירות , אם כי יותר מאוחר ולא בסכום המתוכנן (4000 דולר).
 
 הוכחה לכך היא המכתב הבא מאת המחלקה להתיישבות, מיום ה- 06.02.1930:
לכבוד: קבוצת שילר רחובות
א.נ.
בקשר עם מכתבכם מיום 2 לפברואר זה, הרינו שמחים להודיעכם, כי הודות למשלוח של כספים מגליציה אופשר לנו לאשר לכם תקציב של 1000 לי אי.
אנו מסרנו לועדות המפתח שעל יד מחלקתנו לקבוע את תוכנית התיישבותכם. לאחר שנקבל את הצעתה נחליט באיזה אופן להוציא את הסכום של 1000 לי אי שיש לנו לרשותכם.
בכבוד רב,
א. רופין
כיצד התייחסו בארץ למפעלו זה של אבי יונה? אוסישקין וגראנובסקי - בחיוב. עקיבא אטינגר ויוסף וייץ - בספקנות. (לא כדאי... יש לשאוף להשיג את ההלוואה בארץ) אשכול - בהיסוס (אם זה ריאלי - כדאי ... מגבית גליציה תהיה מוצלחת יותר, לאחר שנרכוש משהו (הכוונה לחלקת אדמה, אפילו קטנה).
חברי קבוצת שילר לא התחשבו לא במפקפקים ולא במהססים, אלא בתומכים, וכאמור, ביקשו מאבי יונה לקיים את מבצעו כמתוכנן, אשר תוצאותיו הקלו מאד על הקבוצה בשנותיה הראשונות.