מייסדי קבוצת שילר - גיא מיר

 
בסך הכל התארגנו במסגרת גרעין העליה 23 חברים, מהם עלו ארצה רק 14.
האחרים, רובם מערי השדה, לא הספיקו לחסל בזמן את עסקיהם בגולה. זמן מה עוד עמדו בקשר מכתבים עם חבריהם בארץ, אבל לבסוף הזמן עשה את שלו, הקשר נותק והם נשארו בגולה.
 
להלן אשרטט בקצרה כמה מדמויות מייסדי הקבוצה.
 
לכטר דוד
הרוח החיה, ראש המדברים, המדרבן והמארגן הראשי. נולד באוקראינה, בעיירה שטרני אוסטרוב, פלך פודוליה, בסוכות תרנח 1898 בבית יהודי אדוק.
למד בחדר והגיע עד בית ספר טכני בחרקוב. עוד בילדותו נקשר לציונות ולתרבות העברית. היה מהמורים הראשונים של בתי הספר העבריים בגליציה המזרחית,  המזכיר הראשון של ההתאחדות בצעדיה הראשונים, וחבר הועד המרכזי של תרבות בגליציה. יחד עם אליעזר פורמן (ראה להלן) היה מראשי  ארגון המורים בגליציה, השתתף וארגן את כנס המורים העבריים בגליציה שבו נקבעה תוכנית פעולה להקמת רשת בתי ספר עבריים בגליציה ב- 1921.
בנובמבר 1925 בהיותו בן 28,  הגיע יחד עם עוד 13 החברים הראשונים שהתארגנו בגליציה ותכננו להקים קבוצה בארץ, לקרית ענבים להכשרה לחקלאות ולחיי קבוצה.
 
שפרינצה לכטר (לאור)
שפרינצה נולדה ב- 3 ביולי 1902 בעיר ז`ולקיב. כעבור מספר שנים עברה המשפחה ללבוב שם התפרנסה ממסחר. היא למדה בבית ספר יהודי ותיכון עברי כשהיא נותנת שיעורים פרטיים על מנת לממן את לימודיה. בגיל 14 הצטרפה לאגודת השומר, גלגול ראשון של השומר הצעיר. אחרי גמר התיכון נרשמה לאוניברסיטת לבוב ללימודי מתמטיקה ופיסיקה. באוניברסיטה שררה אוירה אנטישמית מובהקת, ומכיוון שהערימו עליה קשיים רבים (כך למשל לא נמצא בשבילה מקום במעבדה לפיסיקה) הפסיקה את לימודיה כעבור שנתיים. לפרנסתה עבדה כמורה וכמדריכה בפנימיה ליתומי מלחמה, 33 במספר שבראשה עמדה הדר צציליה קלפטן. קבוצה זו נודעה אחר כך בארץ בשם ילדי בלקינד, שהגיעו למאיר שפיה ושימשו גרעין יסוד למוסד החינוכי בן שמן.
היתה פעילה בתרבות וכאשר הוקם פדגוגיון עברי בלבוב היתה אחראית לצד הארגוני של המוסד. בד בבד השתתפה במתן שיעורים בעברית לילדים ולמבוגרים והיתה מהראשונים שהצטרפו לגרעין מייסדי קבוצת שילר.
 
רבד מרדכי (רובינפלד)
נולד בכו כסלו תרן 09.12.1890 למשפחה חסידית מהעיר סטניסלבוב. משפחתו עסקה במסחר בקונפקציה והיתה מבוססת למדי. עד גיל 8 למד בחדר ולאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה החל את פעילותו הציונית. השתייך לאגודת הסטודנטים צעירי ציון ואסף כספים עבור הקקל. במועד מאוחר יותר הצטרף למפלגת העבודה הציונית ההתאחדות שבמסגרתה היה חבר הוועד בעירו. בשנת 1913 הצטרף לקבוצת סטודנטים יהודים מגרמניה ואוסטריה, אשר באו ארצה לשם ביקור והחליט להישאר בארץ. לאחר תקופה קשה של חוסר עבודה וקדחת, חזר בפקודת הרופאים לפולניה בהחליטו לשוב יותר מאוחר.
מלחמת העולם הראשונה ובעיות משפחתיות שפקדוהו לאחריה, עיקבו את עלייתו לארץ. בינתיים היה פעיל מאד בוועד הציוני במקום ובקרנות הציונים. בהיוודע לו על ארגון גרעין עליה בסטניסלבוב עירו, הצטרף אליהם מיד ועימם עלה ארצה, תחילה לקרית ענבים ואחר כך לקבוצת שילר. עם עליתו קיבל כאות הוקרה על פעילויותיו הציוניות בעירו, תעודת הרשמה בספר הזהב של הקקל (מצוי בתיקו האישי בקבוצת שילר).
 
ידידיה יעקב (פרוינד)
ידידה (פרוינד) יעקב נולד בשנת תרנב 1892 בעיר לבוב. עד גיל 6 למד בחדר ומגיל 6 עבר ללמוד בבית ספר ממשלתי יסודי ותיכון.
עוד בהיותו תלמיד בגימנסיה החל ידידה בפעילותו הציונית, ועל סף סיום חוק לימודיו בגימנסיה היה כבר חבר הוועד הפועל של ההסתדרות צעירי ציון ומילא תפקיד חשוב במערכת העיתון מוריה שהופיע בשפה הפולנית.
עם סיום לימודיו בתיכון נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטה, אולם בפרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) הפסיק את לימודיו והחל מתקיים מהוראה ומעיתונאות.
בשנת 1921 השתתף כציר מטעם ההתאחדות בגליציה בקונגרס הציוני בקרלסבד, ובשנת 1923 היה בין יוזמי הקמת מרכז תרבות בלבוב. היה פעיל בגליציה המזרחית בתרבות, הוראה ועיתונאות. כתב בחוולה עתון ציוני, בשפה הפולנית בלבוב. כשעבר לקרקוב היה מורה בבית  ספר עברי בעיר וכן חבר מערכת נובי דזינניק (יומן חדש) בשפה הפולנית. כמו כן היה חבר מערכת האינצקלופדיה בשם תולדות היהודים בעשור הראשון של פולין העצמאית בשפה הפולנית. היה ממייסדי הקבוצה ופעל רבות לגיוס מצטרפים בגליציה המערבית, אם כי אנשים אלו בסופו של דבר לא עלו.
 
קררי (פורמן) אליעזר
פורמן נולד ברוסיה, אך בגיל צעיר הוברח ממנה ללבוב, בה היתה לו משפחה, מכיוון שהרוסים חטפוהו ורצו להכניסו לפנימיה, כדי להפכו כשיגדל לחייל, כמנהגם באותה תקופה.
בלבוב הוא גדל במשפחה ציונית מסורתית. אחרי שכגמר את לימודיו באוניברסיטה בפקולטה לרפואה וטרינרית, בהצטיינות יתרה, התגייס לצבא האוסטרי וקיבל דרגת קצונה. בצבא נפצע ונקבעו לו 70% נכות. הרופאים קבעו שלא יוכל ללכת יותר, אך עם כוח רצונו החזק הצליח להתגבר על נכותו ולמד ללכת ללא כל עזרה. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה מורה בסמינר העברי בלבוב, ממייסדיו ואבותיו של המרכז הראשון של החלוץ בגליציה (1919) ושל מרכז תרבות בלבוב, שבהשפעתו הגיעו רבים מתלמידיו לחלוציות.
הוא ניהל גם את הגימנסיה העברית בביאליסטוק. היה מראשי המדרבנים להקמת הגרעין של קבוצת שילר. עמו עלה לקרית ענבים. כאן עבד ברפת בזכות לימודיו הוטרינריים. בקרית ענבים התחתן עם אשתו פנינה ושם גם נולד בנו יגאל. היה בין העולים (בשנת 1925) להתיישבות בקבוצת שילר, אך עזב כעבור מספר שנים. לאחר עזיבתו עבד כמורה במקוה ישראל, יותר מאוחר הקים את הגימנסיה הראלית בראשון לציון. הפך להיות מנהלה וכיום היא נקראת על שמו.
היה ממייסדי החברה למקרא.
 

דר שלמה אבי יונה
שלמה אבי יונה נולד ב- 1877 בלבוב. הוריו היו סוחרים אמידים וביתו היה שומר מצוות, אך עד גיל 14 לא ידע הרבה על היהדות. הוקסם עי החזון של המדינה היהודית של הרצל, למד משפטים באוניברסיטה של לבוב ואחרי גמר לימודיו היה במשך זמן ממושך מבקר את ההרצאות על תולדות האומנות. בין השנים 1903- 1914 עבד כעורך דין מצליח בגליציה. היה אחד האנשים המכובדים בגליציה, חובב אמנות נלהב ותומך באמנים. (בבית התרבות של קבוצת שילר תלויה תמונת קיר גדולה שהוא קיבל מהצייר לאופלד גוטליב, בו תמך). היה בין מייסדי האגודה אמונה שהיתה החברה הציונית האקדמית הראשונה בגליציה. היה לו מקום נכבד בארגון החברה המוסיקאית היהודית הראשונה אשר כללה את מיטב הכוחות של המוסיקה היהודית, והודות לו זכתה לפרסום רב, אפילו בעיתונות של כמה  ארצות אירופה. בשנת 1918, כאשר היה עד ראיה לפוגרומים בלבוב, החליט לעלות ארצה. ב- 1920 עלה ארצה כקפיטליסט והתיישב בירושלים, אך לא היה לו סיפוק מעבודתו, לכן כשעלו חברי קבוצת שילר ארצה, התקשר וביקש מהם להתקבל לחברות בקבוצה, ואכן התקבל והוא בן 50 שנה. יחד עמם עלה על הקרקע, בסוכות 1927.
 

דר אברהם ו-דר דבורה זוסמן
אברהם זוסמן נולד ב- 1894 בכפר בצחוז סטניסלבוב, בתור הילד החמישי מתוך שישה של שלום ואתל זוסמן, אזרח ועסקן ציבורי ידוע במחנה המתבוללים בסטניסלבוב. גמר את חוק לימודיו בגימנסיה הפולנית בסטניסלבוב. על אף האווירה בבית, נמשכו הבנים הלל, יוסף ואברהם לתנועה הציונית. אברהם מצטרף לתנועת הצופים שומר, והיה בה אחד הפעילים ואף נבחר להנהגת הקן. ב- 1913 יצא ארצה, בעקבות אחיו יוסף, האגרונום. עבד 4 חודשים בבן שמן ולאחר מכן חזר לפולין, בלחץ הוריו. באותה שנה החל בלימודי הרפואה בוינה. עם פרוץ המלחמה התגייס לצבא האוסטרי ושרת בו כחובש קרבי. באותו זמן מגיעה הידיעה על רצח אחיו בארץ עי הערבים. מאז ברורה לאברהם דרכו לעתיד: לעלות ארצה ולהגשים חלום אחיו.
בתום המלחמה חזר להמשיך לימודיו בוינה, כאן הוא מכיר את חברתו ללימודים ואשתו לעתיד, דבורה ליגמן. בתום הלימודים חוזר הזוג לסטניסלבוב ופה פעילים שניהם בהתאחדות ואף עוברים תקופה של הכשרה לקראת העליה ארצה. בתוך תקופת ההמתנה לעליה נולדים לזוג שניים מתוך שלושת ילדיהם (שלום ואצל). היה  בין ראשוני גרעין קבוצת שילר בסטניסלבוב. אחוזתו הכפרית שימשה מרכז לקבוצת העולים מסטניסלבוב.
בקרית ענבים נבחר כמזכיר ראשון של הקבוצה ובתור שכזה ניהל מומ על רכישת הקרקע, עליה בנויה כעת הקבוצה. יומנו מימים אלה נמצא בקבוצת שילר.
אשתו דבורה - למרות היותה רופאה מדופלמת, עבדה בקבוצה בתור טבחית, כובסת ואקונומית.
הזוג עזב את הקבוצה לקראת סוף 1928. רק אחכ עברו, שוב בוינה, הסבה מקצועית לרפואת שיניים, בה עסקו אחר כך בתא.
אברהם היה בין מקימי הפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטת תא. עש הוריו מרפאת השיניים בקבוצה.