התארגנות בחול ועלייה ארצה - גיא מיר

התארגנות גרעין הקבוצה בחול ועלייתו ארצה
עבודת גמר - גיא מיר
בית ספר תיכון ברנר
 
 
הקבוצה החלוצית שייסדה את קבוצת שילר התארגנה בגליציה המזרחית כשהגרעין הראשון של הקבוצה מורכב  מחברים מלבוב, סטניסלבוב, קולומיה, קוסוב, קוטי ועוד, ובראשותו כמה מחברי מרכז תרבות וההתאחדות בלבוב. היו אלו אנשים מבוגרים בסוף שנות העשרים ותחילת שנות השלושים לחייהם, חלקם כבר נשואים, כולם מסודרים מבחינה כלכלית, בעלי מקצועות חופשיים, מורי בתי ספר תיכוניים עבריים, רופאים, עורכי דין, עיתונאים. הם היו ציונים נלהבים בעלי מעמד מכובד והשפעה מרובה במקום מגוריהם ואף בגליציה המזרחית כולה.
תהליך התארגנות הקבוצה  היה כזה: בשנות העשרים המוקדמות התארגנה בלבוב קבוצה קטנה של ראשי ההתאחדות ופעילי תרבות לשם דיון מעשי בעניינים היום יומיים המתעוררים תוך כדי פעילותם בגופים הנל. היו בעיות של הרחבת רשת הסניפים של התנועה, הפעילות לקרנות הלאומיות, ארגון פעילות תרבותית-רעיונית בסניפים, הקמת חוגים של דוברי עברית בגליציה, הרחבת רשת מוסדות חינוך עבריים, גיוס כספים לקיום המוסדות האלה וכיוצא בזה. עד מהרה עברו לדיון בבעיות של מהות הציונות, לניתוח המצב בתנועה הציונית כולה ובגליציה בפרט. בנוסף לכך עסקו יותר ביסודיות בבחינה המתהווה בארץ, כאשר בעקבות ההתלהבות הגדולה שאחזה בתנועה לאחר הצהרת בלפור והתנופה הגדולה בפעולות ובעליה - באה האטה כללית בפעולות גם בגולה וגם בארץ. תוך כדי עיון ולימוד בתורת מבססי הציונות - פינסקר, הרצל, נורדוי, גורדון ולבסוף - תורת שלמה שילר שפעל רבות בקרב יהודי גליציה, נתפשו בהשפעתו, לרעיון הקבוצה החקלאית כדרך היעילה ביותר להגשמת הציונות. כל זה נשא לעת עתה אופי תיאורטי, בלתי מחייב. אבל עד מהרה עברו להסקת המסקנות המתחייבות מכך. החשובה מהן היתה כי לא די במה שהם עושים וכי מעמדם בתנועה מחייב אותם לתת דוגמא אישית עי העליה  לארץ, והגשמה עצמית כקבוצה חקלאית.
בראשית שנת 1925 הגיע ללבוב בשליחות בנק הפועלים יהודה לבייטוב, ממיסדי קרית ענבים, ובאופן טבעי מצא מיד קשר ושפה משותפת עם הקבוצה הנל. סיפוריו ודבריו על ארץ ישראל וקרית ענבים דירבנו את חברי הקבוצה לחשוב ברצינות על מעבר למעשים: להקים גרעין שיתכונן לעליה אף כי חבריו לא עברו הכשרה כמקובל. בשלב זה הצטמצמה הקבוצה. נשארו רק הנלהבים לרעיון: דוד לכטר וארוסתו שפרינצה כץ, אליעזר פורמן ואשתו פניה, יעקב פרוינד, פרופסור זילבר ואשתו, וזוג המורים ברבר. הם פתחו מיד בפעולות גיוס חברים נוספים לגרעין מבין פעילי ההתאחדות והתרבות בגליציה המזרחית. במשך תקופה קצרה מאד, החודשים מאי עד ספטמבר 1925 - נעשתה פעולת ארגון אינטנסיבית והוקמו סניפי הגרעין בערים השונות, אותם ציינתי לעיל. ביום ה- 25.05.1925 פונה דוד לכטר במכתב הכתוב על גבי נייר מכתבים של תרבות - הסתדרות עברית לחינוך ולתרבות בגליציה המזרחית, הועד המרכזי אל החברים אברהם קירכנר (לימים א. קרן ראש מועצת כפר סבא) ודר` אברהם זוסמן בסטניסלבוב בזו הלשון:
ח.נ.
על יסוד שיחתנו עם הח` לביטוב , הנני לפנות אליך ולהודיעך כי בעירנו נתארגנו חברים על מנת לעלות ארצה ולהתיישב על האדמה בתור קבוצה. רוב חברי הקבוצה הזאת הם מורים וביניהם גם מורים לעברית ועסקני תרבות. כמעט כולם יודעים ומבינים עברית ואמורים לעלות ארצה בראשית הסתיו הזה. הח` לביטוב הבטיח לקבוצה הזאת לבוא לעזרתה בכל הנוגע להכנות לנסיעה ולהתנחלות בארץ. הקבוצה שולחת בשבוע הזה את  שעור הכספים הראשון ארצה ישראל ואומרת להמשיך את משלוח הכספים מדי חודש בחודשו.
אם יש את נפשכם להספח אל אותה הקבוצה, הננו להודיע על כך כי החבר לביטוב יהיה עם חבר אחד מתוכנו ויבקר בעירכם, או אולי אם אין זה קשור בהוצאות יתרות ומיוחדות, רצוי יהיה כי אתם תבואו ללבוב בכדי לבוא במגע איתנו ולסדר את כל הפרטים.
בבקשה להודיענו על החלטתכם כי הענין תכוף מאד.                                                                                                                     בבח ד. לכטר
על פי המקובל אז, החלוצים הצעירים שהתכוננו לעלות ארצה, עברו לפני העליה תקופה של הכשרה שנמשכה בין שנה לשנתיים. נוסף על לימוד עברית ותורת הציונות, למדו להסתגל בה לחיי צוותא ולעבודה פיסית בארץ. מקומות ההכשרה היו על פי רוב אחוזות חקלאיות של יהודים או מפעלים עתירי עבודה כגון מנסרות עץ. אבל היו גם מקומות הכשרה שהיו שייכים ללא יהודים.
מכתבים דומים נשלחו גם למקומות אחרים, תמיד אל פעילי תרבות. ההצטרפות לגרעין הקבוצה נעשתה רק לפי בחירת חברים השייכים לגרעין היוזם, ורק אחרי פגישת הכרות אישית ויסודית עם המועמדים.
הקבוצה החלה מיד בתוכנית מעשית לעליה:
1.       כיאה לקבוצת אינטליגנטים - החלו להתעמק בתורת הקבוצה, תוך לימוד בעיקר בכתבי שלמה שילר.
2.       הקבוצה ריכזה כספים אם מתוך חסכונות העבר ואם מהתמורה שנתקבלה מחיסול העסקים לשם העברתם ארצה. וכך מודיע דוד לכטר לא. קירכנר (המכתב מיום ה- 30.05.1925): שלחנו כבר את הסכום הראשון לאי עש קבוצתנו, אשר יהיה בתור קרן ההתנחלות. זה יקל עלינו גכ את העליה לאי. בסיכום אפשר לומר: ההחלטה על העליה לארץ התקבלה לא מתוך מצוקה חומרית, כשלון במקצוע או חוסר סיכוי בחיים, אלא מהסיבה שהם עייפו מהטפת רעיון ההגשמה הציונית לנוער ולאחרים והחליטו לקיים בגופם את מה שהם מטיפים לאחרים. יתר על כן :בשנים אלו, היתה תקופת משבר בארץ, של חוסר עבודה, החלה ירידה מן הארץ ואף חברי קיבוצים רבים התיאשו מהקיבוץ מבחינה כלכלית, חברתית ורעיונית. בחול קמו קבוצות שחשבו כי רוסיה והקומוניזם הם הפתרון הטוב ביותר לבעית היהודים. חברי קבוצת שילר עלו ארצה מתוך כוונה לתת דוגמא לנוער ולאחרים בגליציה, כי ציונות מגשימה היא הדרך הנכונה והיחידה הראויה לנוער שגורל העם קרוב לליבו. לאחר שנפלה ההכרעה - נכנסו ההכנות לעליה להילוך גבוה. קודם כל צריך היה להבטיח מספר מתקבל על הדעת של חברי גרעין לעליה, מספיק כדי להקים קבוצה. צריך היה לראין את הקנדידטים (מועמדים), להפגישם לשם הכרות הדדית וכדומה. מופיעים שמות חדשים בקרב המועמדים לקבוצה, כמו העלמה ויידנפלד, מר ווייל ואשתו, העלמה הקראקובאית ועוד שמות בלתי ידועים. המועמדים היו מפוזרים בכל מיני מקומות בגליציה, גם המערבית. התארגנות זו היתה קשורה בהוצאות כספיות לא מבוטלות, נסיעות רבות, ביטול ימי עבודה וכד`. שנית, היה צריך להבטיח את הסרטיפיקטים, להכין את הנירות הדרושים לעליה. גם זה היה קשור בהרבה התרוצצויות בין המשרדים הממשלתיים, המשרד הארץ ישראלי בורשה, וההנהלה הציונית בלבוב וורשה. כמו כן היה צריך להתגבר על בעיית ההכשרה (נכון יותר חוסר שהיה בהכשרה של חברי הגרעין העולה) והקוליפיקציה (מבחן מועמדי העליה במשרד האי המוכיח כי המועמדים לעליה קיבלו הכנה מספיקה, פיסית ורעיונית לעליה). בסוף מודיע פורמן לחבריו ב- 12.07.1925: הובטחו לנו סרטיפיקטים מבלי שנהיה מוכרחים להתיצב בפני ועדת הקוליפיקציה.
3.       נערך איסוף כספים מהמועמדים לעליה וקרוביהם לכיסוי, לפחות חלקי של הצרכים שיתעוררו בארץ. הענין הזה חוזר בכל המכתבים שמחליפים ביניהם המארגנים והמצטרפים, אבל בעיקר לוחץ על כך לביטוב: הדבר הנוסף שאני רוצה להזכירכם זה ענין הכספים. אני מצידי עשיתי איזה צעדים בלבוב ומקוה להצלחה, אך אתם מצידכם צריכים גם בסטניסלבוב לעשות אותו הדבר. רובינפלד מצד אחד אצל הבית הלאומי, שיינר אצל אחיו, אתה, קירכנר, אולי באופן אחר, אך להשיג מה שיותר כסף, כל זה לטובתכם. אחכ בהיותכם בארץ לא פעם תיזכרו שיכולתם לעשות בנידון זה ולא עשיתם את המכסימום ותצטערו. מיד אחר כך באות הודעות כגון אתמול קניתי טשק עס 31 לירה.
בסוף, לאחר מאמצים רבים ונסיעות לורשה הוסדר שהגרעין יעלה בשני משלוחים. קבוצה אחת תיסע דרך טריאסט ותעלה על האוניה ב- 22.10.1925 והשניה דרך קונסטנצה ותעלה על האניה ב- 02.11.1925.
באותו שבוע בו הגיעה הקבוצה הראשונה ארצה, נפטר בירושלים מורם הנערץ שלמה שילר. החברים החליטו לקרוא לקבוצתם בשם קבוצת שילר.
ראשוני הקבוצה העריצו את שלמה שילר וחלמו להקים קבוצה ברוח תפיסתו ובצורה כפי שהוא ראה את הקיבוץ. רובם לא הכירו אישית את שלמה שילר שהיה פעיל מאד בגליציה בתחום הציונות, אך כולם התחנכו על מאמריו הרבים והם שימשו רקע אידיאולוגי להתארגנותם כגרעין עליה. להלן קטע מכתביו המצוטט ביותר בעלים בטאון הקבוצה:
רעיון הקבוצה החקלאית קרוב כל כך לליבנו, מפני שהוא לעת עתה הניסיון הראשון והיחידי לפתרון שתי הפרובלמות המנסרות בחלל העולם: הלאומית והחברתית. הקבוצה היא הניסיון הראשון לאפשר התיישבות לאומית על יסוד העבודה העצמית: הוא הניסיון היחידי לגשם את הצדק הסוציאלי על יסוד של שיתוף התוצרת. הקבוצה בתור יחידה של הכלכלה הלאומית החדשה המתרקמת בארצנו היא הניסיון לבנין ציבורי שלא קדם לו הרס, לתיקון החברה בלי מהפכות ושפיכות דמים, ומפני שעל פי הזמן שאנו חיים, ביחוד על פי התנאים המיוחדים של ארצנו, אי אפשר להתחיל בבנין לאומי חדש, שיהיה בו קימא, מבלי שיכיל בקרבו בעיקרו גרעין סוציאליסטי בריא. משום כך - הקבוצה הנותנת ספור לדרישה הזאת, תכבוש לה את דרכה למרות המכשולים העצומים שנערמו כנגדה בראשית צעדיה.
אין פלא איפה שבהיוודע להם על פטירתו של שלמה שילר, החליטו לקרוא לקבוצתם בשם קבוצת שילר