גבעון: המצב בארץ 1938 1945 - צור קורן

מכון גבעון

מפעל תעש מחתרתי בקבוצת שילר
קטעים מתוך עבודת גמר של צור קורן
 
לזכר סבי אברהם קמל זל
אשר עבד במפעל מיום הקמתו ועד סגירתו.
 
בשנת 1939 פרסמה ממשלת המנדט את הספר הלבן השלישי שלה, אשר חשף את מגמותיה של המדיניות הבריטית באי. הספר קבע כי בחמש השנים הבאות יעלו לארץ 75.000 איש ואחכ העליה תהיה תלויה ברצון הערבים. נקבע כי בתוך 10 שנים תקום מדינה פלשתינית עצמאית. בפברואר 1940 חוקקה ממשלת המנדט את חוק הקרקעות שאסר על היהודים לקנות קרקעות אלא רק ב- 5% משטח ארץ ישראל. ההנהגה הציונית לא יכלה לקבל מדיניות זו, במיוחד לנוכח הסכנה שרחפה על יהודי מרכז אירופה והרצון לעלות לארץ. המחאה היתה חריפה והחלו מתגבשות תכניות למאבק בבריטים.
זמן קצר לאחר פרסום הספר הלבן פרצה מלחמת העולם השניה. הישוב הועמד בפני דילמה: מצד אחד ברור שצריך לסייע לאנגליה במאבקה נגד הנאצים ומצד שני אי אפשר להשלים עם מדיניותה של בריטניה בארץ.
המדיניות של הישוב התנהלה בשני מישורים:
א.      פעולות בלתי ליגאליות בתחום העליה וההתיישבות. ההעפלה נמשכה במשך כל זמן המלחמה כשבתחילה ניכו הבריטים את מספר המעפילים ממספר רשיונות העליה, אבל לאחר שעלה מספר המעפילים, החלו השלטונות לגרש ולהגלות מעפילים למושבות בריטיות. בשנת 1940 חיבלו כוחות ההגנה באונית הגרוש פטריה והפיצוץ גרם לטביעת הספינה ולמותם של מעפילים רבים. במקביל המשיך הישוב לפעול בתחום ההתיישבות. הוקמו עשרות ישובים יהודים חדשים בניגוד לחוק הקרקעות ובאזורים אסורים על פיו, מבלי שהשלטונות יהיו מסוגלים למנוע זאת.
ב.       המישור השני היה הניסיון להשתלב במאמץ המלחמה הבריטי עי גיוס חיילים והקמת יחידות יהודיות נפרדות שילחמו לצד בעלות הברית. בדרך זו קיוו מנהיגי היישוב להעלות את מעמדו של היישוב ולאפשר לו להשיג את מטרותיו לאחר סיום המלחמה. ההנחה היתה כי שתוף פעולה מעין זה יביא גם נשק מדיני וקלף מיקוח בשעה מאוחרת יותר.
הניסיונות להקמת יחידות יהודיות לא הצליחו. הבריטים ניסו למשוך לצידם את ערביי המזרח התיכון שלא ימשכו למדיניות הציר. אף שגויסו יהודים רבים נדחתה בשלב זה  התביעה להקים יחידות יהודיות. רוב בני היישוב שגוייסו הועסקו ביחידות העורף. בו בזמן, כחלק ממדיניותם באי ניסו הבריטים לפגוע בהגנה ולפרק את נשקה. היישוב התנגד לניסיון זה והמשיך לבסס את כוח המגן העצמאי שלו. גניזת הרעיון של השתלבות במאמץ המלחמה הבריטי הביא לפיתוח מקביל של תוכניות יהודיות עצמאיות. כוחות ההגנה התחזקו והתבססו. מנהיגי היישוב ראו בכך הכנה לקראת המצב שייווצר לאחר סיום המלחמה. בשנת 1940 הוקמה מפקדה ריכוזית של ההגנה והארגון התגבש כמכשיר עצמאי תחת מרותה של ההסתדרות הציונית. כן הוקמו יחידות פלמח.
למרות חשיבותה של פעולה זו היא לא נתפסה כסותרת את המטרה העיקרית - הקמת כוח ליגאלי הכפוף לבריטים. גם האצל תמך בגישה זו ועל רקע זה פרשה קבוצה קטנה שהקימה את ארגון לחי, ששם לעצמו מטרה להלחם בבריטים בכל האמצעים. שיתוף הפעולה היה מצומצם והתמקד בתחילה רק בתחום המודיעיני.
התקרבות הצבא הגרמני לאי בשנת 1942 הביאה לשינוי של התפיסה אצל הבריטים ואצל הציונים כאחד. הקמת הפלמח ופיתוח תוכניות עצמאיות הובלטה לנוכח התקדמות מהירה של צבא רומל לגבול מצרים. גם הבריטים שינו את גישתם ונטו להסתייע בתשתית של היישוב העברי. הם החלו לעזור לאימונו ולארגונו של הפלמח, אשר גובש בתחילת 1942. יהודים נוספים גוייסו ליחידות הבריטיות. שינוי זה לא גרר עמו תמורה במדיניות כלפי היישוב והמדיניות הבריטית המשיכה לדבוק בספר הלבן. לאחר שחלפה סכנת רומל הופסק שיתוף הפעולה עם הפלמח.
הקשיים שבפניהם עמדה הציונות חייבו להגדרה מחודשת של מטרותיה והיעדים שיניחו את היישוב לאחר המלחמה. כל אלה נשתקפו בתכניות בילטמור (1942). התכנית דרשה את ביטול הספר הלבן והעלייה תתבצע על פי כתב המנדט. כן קבעה התכנית כי יש להקים באי קהילה שתשתלב בעולם הדמוקרטי שיקום לאחר המלחמה. התוכנית אושרה עי הועד הפועל הציוני ונקראה מאז תוכנית ירושלים. במקביל חזרה הדרישה לאפשר ליהודים למלא תפקיד פעיל במאמץ המלחמה עי הקמת חיל יהודי.
בשלהי 1942 הגיעו ידיעות על שואת יהודי אירופה. עד כה איש לא תאר לעצמו שהמלחמה בספר הלבן תהיה מלחמה להצלתם של יהודי אירופה. בשלב זה התבררה חשיבותה של תוכנית ירושלים. האנגלים מנגד המשיכו לפגוע בעצמאות היישוב, דבר שהתבטא בחיפושי נשק בלתי לגאלי וכן נמשך המאבק נגד ההעפלה הלא לגאלית. הבריטים לא אפשרו כניסת אניות מעפילים לאי. גם גילויי התמיכה בדרישות הציונים בממשלה האנגלית לא הביאה לשינוי כלפי הישוב בארץ, אם כי הפיחה תקוות לבאות. למרות כל אלה לא הוחרף המאבק בבריטים. רק האצל החליט (1944) לפתוח במרד נגד האנגלים בכל האמצעים. היישוב התנגד לכך וניסה למנוע את הפעולות עי שיתוק האצל והבאה למאסר מנהיגיו.
בשלבים האחרונים של המלחמה ניאותו הבריטים לשלב את היישוב במערך הצבאי. צנחנים יהודים הוצנחו מעבר לקווי האויב ובשנת 1944 הוקמה הבריגדה היהודית בעלת פיקוד עצמאי וסמלים משלה. הבריגדה הוקמה במתכונת מצומצמת אך נחשבה להישג מדיני שיביא לשינוי במדיניות הספר הלבן.
לסיכום - במהלך המלחמה עמד היישוב בדילמה - מצד אחד הצורך לפעול נגד מדיניות הספר הלבן ומצד שני הצורך המשותף להלחם באויב הנאצי. מגמות נפרדות אלו לא הביאו לשתי דרכי פעולה. ההנחה היתה כי סיום המלחמה יביא לשינוי המדיניות לכן הצטמצמה הפעילות רק בתחומי העליה וההתיישבות.