פלחה בנגב

אצלנו קם ענף הפלחה עוד טרם מדינה. עיבדנו שטחים של כמה מאות דונמים באזור חצור- ביצרון של היום, בעיקר לגידול שחת לרפת.
באותה תקופה עבדו בפלחה דובקה הוכנר, יוסק איינציגר, אברהם קמל ועוד חברים.
אך כאשר מדברים על ענף הפלחה בקבוצת שילר, מתכוונים בעיקר לפלחה בנגב.
את השטחים בנגב קיבלנו בחכירה מהמִנהל לאחר הקמת המדינה, על מנת להגדיל את אמצעי הייצור של המשק ולשמור על האדמות מפני השתלטות גורמים זרים עליה, בעיקר בדואים.

עם השנים למדו את נושא הקרקע ומזג האוויר בצורה רצינית. החלו לעבוד במחזור זרעים, גידולי חורף, גידולי קיץ, גידולים לתחמיץ, עברו לעיבוד בכרבים (מחזור עיבוד), חריש עמוק וכו`.
התוצאות היו בהתאם.
הגידולים העיקריים היו : חיטה, שעורה, דורה, סורגום, אפונה+בקיה (תחמיץ), גידולים לשחת. את גידולי השחת היו קוצרים, ואת הספיח שלהם היו מצניעים לזבל ירוק.
היה הבדל גדול בין שטחי בארי ושטחי אורים. בשטח אורים כמות הגשמים היתה קטנה בהרבה מאשר בבארי,  גם תוצאות היבולים היו נמוכות בהרבה.

אמנון מזעקי, יגאל דנקוורט, צוות הפלחה - עם ה"בדפורד"

נתן מיר

 
העבודה בנגב היתה ברובה עבודה עצמית (בשנים הראשונות), עם תגבור של שכירים בעונת הקציר.
חברים וחברות רבים עבדו בנגב: נתן מיר, החבר אשר ריכז, דאג וניהל את כל נושא העבודה בנגב. השם של נתן מתחבר ישירות לפלחה בנגב.
בפלחה עבדו עוד: אליהו ליברמן, אבנר רוזנפלד, משה רובפוגל-אוריאל, יעקב ויינגרטן, נתן ערמון, דני הג`ינג`י, משה גולדפישר, צביקה כסה, אמנון שטוסר, אורי וולקשטיין, שולה אוריאל, עירית גולדפישר, ראלה מיר. למעשה אין כמעט חבר או חברה שלא ירדו לעבודה בנגב.
 
באמצע שנות החמישים התנהלו ויכוחים גדולים במשק, האם להמשיך ולעבד את השטחים בנגב או להשקיע יותר בגידולים אינטנסיביים בשטחי הבית.
בסופו של דבר הוחלט להמשיך ולעבד את השטחים הללו, כל עוד מקבלים אישורי עיבוד מהממשלה. החברים בשנים אלו ראו את עיבוד השטחים בנגב כעבודה חלוצית המביאה הכנסות ואתגרית לבנין המשק והמדינה.
הרבה מאד כלי עבודה כמו טרקטורים, מחרשות, משדדות, קומביינים, מכבשים ועוד ניקנו באותה תקופה. החברים היו יורדים לנגב לתקופה של שבוע עד עשרה ימים, כשלכל קבוצת בחורים שעבדה על גבי הטרקטורים, היתה מצטרפת בחורה אחת, שתפקידה היה לדאוג לכלכלת העובדים.
זה היה מקום עבודה אתגרי לבני המשק הצעירים, וסביב העבודה בנגב פרחו מיתוסים רבים.
והרבה סיפורים נשארו:
- התלמים בנגב היו ארוכים מאד, והיו חייבים להיות ישרים כמה שיותר.
 
במשך השנים ירד מספר החברים העובדים בנגב, ועלה מספר השכירים. התחלנו לעבוד עם בדואים משבט אל-הוזייל, מרהט ועם דרוזים מהגליל. לאט לאט החלו לנשל אותנו מהשטחים ליד בארי, והחלו שותפויות שונות לעיבוד שטחים עם שדה בוקר, גבולות, משואות יצחק ואלמגור. התחלנו לעבד שטחים בצפון הנגב באזור פלוגות, ובשותפות עם אלמגור עיבדנו שטחים בצפון הכנרת (הבטיחה).