הסנדלרייה הוקמה כדי לתקן את נעלי החברים ולתת מקום עבודה ומקור פרנסה לחברי הקיבוץ.
הסנדלר הראשון היה שלמה מיר, אשר נאלץ לעזוב את הסנדלרייה עקב אילוצים משקיים. פרק זמן קצר עבד סוור טננבאום בסנדלריה. טרם עזיבתו הדריך שלמה את דניאל גורן ולימדו את מקצוע הסנדלרות על כל סודותיו. קביעותו של דניאל בעבודה והאופן בו ארגן את הסנדלרייה מבחינה מקצועית, תרמו להצלחת הסנדלרייה מבחינה כלכלית.
דניאל גורן | |  סוור טננבאום |
דניאל גורן עבד כסנדלר המשק מ-1941 ועד יום מותו, כאשר בשנות השיא עבדו לצידו אנשים נוספים, שלום שיבר או יעקב מנוער ט` - נוער טורקי.
הסנדלרייה עסקה בייצור נעלי עבודה לחברים ונעליים לאחר העבודה.
יש לזכור כי בשנים אלה לא היה נהוג להחליף נעליים ישנות בחדשות, אלא היו מחליפים אותן אחד עם השני. לילדים היו מכינים נעליים שיספיקו למספר שנים, כך שבשנה הראשונה הנעל גדולה מאוד ובשנים מאוחרות יותר, היו חותכים את קצה נעל, כדי שהאצבעות עם הרגל שגדלה ייצאו החוצה.
לאחר סגירת מפעל המיץ, הועברה הסנדלרייה לביתן הסחיטה ולשם גם הוכנסו כל המכונות הנחוצות לעבודה. שם, במקום הזה, פעלה הסנדלרייה במשך כל השנים, עד שהועברה לקראת סגירתה למבנה האינקובטור (אחר כך המרכולית).
הסנדלרייה, כמו שאר הענפים הקטנים, נסגרה לבסוף משיקולים כלכליים.
