המשתלה בקבוצת שילר עברה מספר גלגולים.
כבר בשנת 1928 נכתב: "הוחלט להקים משתלה גדולה ומשתלה קטנה".
בשנת 1929 דוּוח: משתלת ציטרוסים מורכבת של 700 עץ, בלתי מורכבת של 5000 עץ ו - 6000 עצי נוי.
בשנת 1931 הוזמנו 2000 לימונים למנבטה, ובהמשך קנו מאיתנו שתילים, מורכבים.
באותה שנה נטענו משתלת לימונים, הוחלט לסדר המְטרה בשביל המשתלות, כמו כן הוחלט לזרוע תורמוס על שטח של 16 דונם בין ההרכבות אשר לא תקבלנה זבל אורגני.
בשנת 1928 ניטע פרדס א`, לא ידוע מה היה מקור השתילים, האם הם שתילים קנויים או שתילים שיוצרו אצלנו.
בשנות ה- 30 נכנסנו לשותפות עם חולדה, היתה זו משתלת הדרים וזיתים לנטיעה עצמית בשני הקיבוצים.
במשתלה עבד חברנו דוד לכטר [לאור] עם חברים נוספים מחולדה.
בשנת 1939 נשתלת משתלת עצי הדר שתכולתה כ 4000 לימונים ו 2000 חושחשים.
בשנת 1955 הקים מנדל ברגיל משתלה. שטח המשתלה היה 5 דונם וגדל בהמשך עד 8 דונם.
השתילים היו מיועדים לשתילה בחלקות במשק, או למכירה.
נטיעות גדולות היו אז במשק: נטיעות של פרדסים, מטעים, נשירים ואבוקדו, סדר גודל של 400 דונם, דבר שהצריך הרבה שתילים.
במשתלה בתקופה זו עבד חבר אחד, מנדל ברגיל עם עזרה תמידית של בחור מהאולפן או ילדי בית הספר שעסקו בעיקר בניקיון ועישוב. את ההרכבות ביצעו הן מנדל והן בעלי מקצוע מהסביבה.
העצים שגודלו במשתלה היו: תפוחי עץ במינים שונים, אשכוליות, שמוטי, ולנסיה, אגסים, אפרסקים, שזיפים, ברושים, פקאן, רימונים, צפצפות, לימונים.
ראוי לציין שאת הזרעים או הייחורים היו מטמינים ישירות באדמה ולא בתוך שקית ניילון או עציץ כמו היום, כך שעבודת הוצאת השתילים אפשר לאמר היתה עבודת פרך.
בשנים הללו היה לחברי הקיבוץ נוהג לטעת בוסתנים ליד הבית, כך שחלק משתילי המשתלה ניטעו בגינות החברים.
בחירת אזור המשתלה שהיה בחלקה ליד בית הקברות, נעשה בשיתוף עם מומחי קרקע, דבר שעזר מאד לכלל השתילים למעט שתילי האבוקדו שסבלו מאד מהקרקע הלא מתאימה, וחייבו חיפוש נוסף של קרקע ראויה.
עם סיום הנטיעות הגדולות בשטחי הקיבוץ, וכמו ברוב הענפים הקטנים בגלל מצוקת כוח אדם ורווחיות נמוכה, בא הקץ לתקופה זו של המשתלה.
המשתלה במשק ביה"ס, 1960-1962 | |
שלב נוסף של המשתלה החל כסניף של ענף הסובטרופים (אבוקדו), כאשר מוטי מוקסיי החל לגדל שתילי אבוקדו (ליד מחסן האבוקדו), שתילים ששימשו תחילה להשלמה בתוך המטעים ואח"כ לנטיעה בשטחים חדשים.
כשחיים קרשפין הצטרף בשנות ה- 70, יוזמה זו קבלה תנופה והתפתחה למשתלה גדולה עם אזור הנבטה והרכבה מחופה בניילון ואזור הקשייה גדול. יש לציין שבתקופה זו הזריעה נעשתה בשקיות ניילון או עציצים וכבר לא ישירות באדמה.
באמצע שנות ה- 70 נהפכה המשתלה למשתלה מסחרית לכל דבר, עם רשיונות שיווק ומכסות ייצור. השתילים היו בעיקר שתילי אבוקדו לזניו השונים, ומעט שתילי מנגו.
המכסה היתה 8500 שתילי אבוקדו עם כוונה להגיע לכמות של 20,000 שתילים.
בתקופה זו נבנו סככות חדשות (מחומר ממוחזר) עי שלמה דולגין והצוות, סככות שהספיקו ל- 10,000 שתילים, כמו כן הותאמו מבנים לשימוש בתנאי החורף.
בשנים אלה לא היה ביקוש גדול לשתילי אבוקדו והצוות ביקש להגיע לרמה מקצועית גבוהה מאד, זאת על מנת שיוכלו לתת מענה טוב בתקופת השפע ויוכלו לשרוד עם הגיע תקופת השפל הצפויה. הרמה המקצועית התבטאה בהכרת הכּנות, הזנים, הכרת הקרקע, רגישות לרמת מליחות, חידושים בכנות, שיטות דישון ועוד.
עם הפיכתה של המשתלה למשתלה מסחרית, היא נהפכה לענף במשק, משויכת בעיקר לענף הסובטרופים. הצוות גדל, ובנוסף לכוח העבודה הזמני, עבדו בו במשך השנים משה בן נר, בורי אברהם, רוני מאיר, חיים קרשפין.
השינוי המשמעותי בשנים אלו במשתלה היה המעבר לריבוי וגטטיבי של הזנים (השרשת ייחורים) לשם קבלת שתילי אבוקדו ממקור טוב, מהימן ובעל יוחסין. היה ברור לאנשי המשתלה שזה הכיוון אליו תלך השתלנות בארץ, ומי שרוצה לשרוד, חייב להיכנס לתחום זה. לשם כך בנו חממה גדולה עם שיטות השקיה, ערפול, מאווררים לשיפור מזג האוויר ועוד חידושים. בחממה השרישו את שתילי האבוקדו ולאחר מכן העבירו אותם לסככות בשדה. החממה היתה סגורה למבקרים. לא נכנסו אנשים זרים כדי למנוע זיהום והדבקת השתילים במחלות שונות.
בשנות השיא יצרה המשתלה 10,000 שתילים בשנה והיוותה 10% מכלל מכסות ייצור השתילים בארץ. עם הירידה בהיקף נטיעת האבוקדו בארץ בראשית שנות ה- 80, ירד גם היקף ביקוש השתילים והיקף ייצור השתילים.
החממה דעכה בגלל שתי סיבות: הצוות הלך וקטן ולא נמצאו ממשיכים לעבודה, כדאיות כלכלית.
בשנת 1985 בא הקץ למשתלה והיא נסגרה סופית.
אך לא נאמרה המילה האחרונה, מוטי מוקסיי המשיך להפעיל בקטן את המקום לייצור שתילי אבוקדו כחלק מענף הסובטרופיים.
חממה של שתילי אבוקדו - סובטרופיים 1990
עם התפתחות הנוי במשק הצטמצמו גם שטחי הבוסתנים ברחבי הקבוצה,
אולם בשנים האחרונות הם עולים ומבצבצים שוב, אז מי יודע...
