הלול הראשון, כולל לול מטילות הוקם בימיה הראשונים של הקבוצה, בעיקר הודות לניסיון שנרכש עוד בחול על ידי הנס דנקוורט ואביו מקס דנקוורט [סבא אופפה].
הלול הראשון היה למעשה לול מטילות לייצור ביצים לצריכה עצמית.
לאור הצלחתו של לול זה החלו לבנות לולי מטילות בחצר המשק, כאשר נבנו מס` סוגים של לולים: לול עם ריפוד של קש/נסורת, לול על גבי רשתות, לול עם סוללות מטילות, לול מצודות.
כמו כן היו כמה סוגים של מטילות: לול מטילות לרבייה, לול למטילות ביצי מאכל.
מטפלים בתרנגולות | לילי דנקוורט |
לול מטילות לרביה העופות היו מיועדים לבשר, לפיכך הם היו גדולים מאד, וכללו גם זכרים. את הביצים היו אוספים כל יום ומביאים אל המדגרה. אחת לתקופה היו מוציאים את כל העופות לשחיטה ומביאים אפרוחים חדשים לגידול.
מקס דנקורט היה עורך בלול הרבה ניסיונות לבדוק מי היא התרנגולת הטובה ביותר שנותנת הכי הרבה ביצים. נבנה תא הטלה מיוחד אשר התרנגולת נכנסת אליו, אבל לא יכולה לצאת. כל תרנגולת סומנה במספר ונערך רישום מדויק כך יכלו לדעת כמה ביצים הטילה כל תרנגולת.
לול מטילות לביצי מאכל הזן המוביל בלול זה היה בד"כ מסוג לנגהורן. הלול הזה היה מורכב מסוללות של מטילות. את הביצים היו אוספים כל יום, וגם כאן היה רישום כמה ביצים נתנה כל תרנגולת, כדי לדעת אם כדאי להחזיק בעוף זה או לא.
העבודה בלול זה היתה קשה מאד. איסוף ביצים דרש הרבה עבודה, חלוקת תערובת, מים, נתינת תרופות, זריקות וכו`.
כמו כן, כמו שאר ענפי בעלי החיים, דרש ענף זה עבודה רבה, בעיקר מחוסר מיכון ואוטומציה בחלוקת מזון ומים, ריבוי מחלות ולולים מפוזרים בשלוחות רבות.
עם הכניסה לעבודה בלולים של עופות לבשר, מצוקת כוח האדם בלול, ירידת הרווחיות של ענף מטילות לרבייה ומטילות למאכל, כל אלו הביאו בסופו של דבר לסגירת הענף של לול המטילות לסוגיו השונים.
בלול עבדו: הנס דנקוורט, זאב הוכברג, מנדל ברגיל, יואל פלש, אריה דנקוורט, רותי דנקוורט זיגלמן, שולה מוזס, חנה מאיר, אילן טננבאום.
אי אפשר לסגור רשימה זו בלי להזכיר שני אנשים שהיו מזוהים עם הלול במשך שנים - הנס דנקוורט ויואל פלש. אנשים שעבדו בלול הרבה שנים עם הרבה מסירות ורצון ונתנו את כל חייהם עבור הלול.
שקילה, מדידה וסימון ביצים | תאי הטלה |
