לענף הלול היה תמיד צמוד בית אימון - בית התינוקות של הלול, לול לגידול אפרוחים. בתי האימון הראשונים היו מאד פרימיטיביים, כאשר האומנות היו עובדות על נפט/סולר, דבר שגרם להרבה תקלות, בעיקר שריפות.
בית האימון הראשון נקנה בשנת 1937, והותקן בבית שהיום הוא הסטודיו של צופיה. האפרוחים מן המדגרה הועברו לשם, חוממו, אכלו ובעיקר התפתחו והתחזקו. בית אימון נוסף היה בצריף הצמוד לבית האריזה ובו כיפות לחימום, גם כאן האפרוחים גודלו על רשת.
עקב גידול הלולים והאפשרות לקלוט אפרוחים רבים ניבנה בשנת 1958 בית אימון גדול יותר ומשוכלל (ע"י הרפת). האומנות עבדו על חשמל, האפרוחים גודלו בתוך סוללות - מעין כלובים על רגליים, לא על גבי הקרקע, ומחזורים גדולים שבקעו במדגרה בגרו עכשו בבית האימון. מכאן הועברו האפרוחים בד"כ אחרי שבועיים שלושה, ללול הפיטום או במקרה הצורך ללול המטילות.
השהייה הארוכה בבית האימון היתה עקב חוסר בתנאים טובים לגידול אפרוחים קטנים בלולים, האפרוחים גדלו והתחזקו בבית האימון תחת כנפי האומנת החשמלית והועברו משם רק לאחר תקופת הסתגלות.
העבודה הקשה בבית האימון היתה הניקיון והוצאת הזבל. כיוון שהעופות היו כבר גדולים, כמות הזבל היתה רבה והִצריכה הרבה עבודה ועבודה קשה. גם עבודות מקצועיות כמו קיטום המקורים בעזרת סכין חשמלית נגד קניבאליזם בין האפרוחים, מתן התרופות (בזריקות, לא במים), הזרקת הורמון השמנה והביקורים התכופים להשגחה בלול, לא היו עבודה של מה בכך.
בית אימון - בית תינוקות לאפרוחים, משמאל למעלה ה"אומנת"
ממראות מחצית היובל - חג ה-25. סוכות, תשי"ג - 1952
במשך השנים עבדו בבית האימון יוכקה דקס, רותי זיגלמן ואילן טננבאום.
בית האימון נסגר בשנת 1973 לאחר שהוחלט לקנות את האפרוחים במדגרות בחוץ, ולאחר שנבנו הלולים המבוקרים, אשר היו מסוגלים לקלוט אפרוח בן יומו.
המבנה של בית האימון עבר שינוי והפכו אותו לדיר היונקים הראשון ברפת.
המבנה נהרס בשנת 1987 ועל חורבותיו הוקם מכון החליבה המודרני של הרפת.