19.10.1934
דוב היקר !
את מכתבך קיבלתי יחד עם עוד שני מכתבים מיונה ומכתב מהבית. תאר לך את שמחתי כי בקראי את המכתבים, אני מרגיש כאילו דיברתי עם הכותב פנים אל פנים. עתה עלי לענות לכולם בבת אחת. לך אני משיב ראשון, כי יש לי בול אחד בחצי גרוש. לגבי היתר, אחכה עד שישלחו פוסטה (דואר מהקבוצה). זה יכול להיות עוד השבוע, או בשבוע הבא.
יונה נמצאת ביגילניצה, אצל אחיך. שם היא מתכוונת לבלות את כל החורף. היא היתה פעמיים בפגישות בצ`ורטקוב. דיברה עם סטסה בענין עלייתה, אבל זו אמרה לה כי אין מה לדבר בשדיול הזה.
אצלי הכל בסדר. על מחלותי אין לי זמן לחשוב, עכשיו קטיף. צריכים גם לסיים את הקמת הבניינים. עונה בוערת. תמונות אין לי, כי אין לי כסף לקנות וגם אין לי פנאי לדברים אלה... את התמונה איתך שלחתי הביתה. כל אנשי בודזנוב באו לראותה ! ...
השבת הייתי בחולדה, בנשף. המקום יפה מאד. ראיתי את הסביבה וגם את מצבת צ`יז`יק. ביקרתי גם במושבה (רחובות) ובקיבוץ לידינו. לא הייתי עוד בשום מקום מרוחק יותר.
בחודש דצמבר ירבו אצלנו השמחות. ראשית יהיה כנס פרדסנים, אחר כך סמינר של שבועיים של חבר הקבוצות...
אני בריא ושמח, עובד קצת בפרדס ובעיקר בבנין, בתור טאבארצ`יק (מקים תבניות ליציקת בטון). אומרים לי שתוך זמן קצר סיווג מקצועי. יש לי סיפוק מלא מהעבודה...
07.11.1934
דוב היקר !
...אצלי אין חדש. החיים בקבוצה אינם משתנים. אני עובד בעבודות שונות, גם בבנין וגם בפרדס. התחלנו כבר את קטיף אשכוליות, ואני אוכל מהם הרבה ובתיאבון רב.
התרגלתי כבר לכל העבודות. אני בריא ושמח בחלקי. גם החיים עם החברה טובים מאד. לפני שבוע הייתי שומר לילה. בטח תצחק, אבל גם מזה הייתי שבע רצון. מה יפים הלילות בסביבה שלנו ! טיילתי לי לבדי בחצר ובפרדס והירח האיר לי את הדרך. פחד לא היה לי בכלל. הסביבה שקטה מאד.
אל תחשוב שזה הכל: כי רק עובדים. לפני שבוע ביקרתי בהצגת "היהודי הנצחי" של הבימה ברחובות. אודה: מעולם לא ראיתי הצגה כה יפה ומעניינת. אני גם הולך לרחובות להרצאות שונות. כך הלכתי להרצאת א. שטיינמן והשבוע אלך להרצאת ברל כצנלסון.
בקבוצה התארגנה מקהלה בהדרכת תל אביבי אחד. משלמים לו 2 לא"י לחודש. הוא מלמד אותנו לשיר פעמיים בשבוע. ככה אנחנו מבלים את הזמן בשירה ובזמרה.
10.01.1935
דוב היקר !
את מכתבך קיבלתי, באותו יום הגיע גם מכתב מטאבל`ה (יונה). כרגיל, היא צרפה גם מכתב אליך.
אצלי לא חלו שינויים במשך הזמן הזה. לעבודה התרגלתי כבר, ואני עובד טוב מאד וגם שבע רצון מהעבודה. את הערבים אני מבלה בקריאה. זה עתה סיימתי את קריאת "העזרה ההדדית" של קרופוטקין והתחלתי בקריאת כתבי גורדון. בספריה יש הרבה ספרים טובים, אבל אין לי הרבה זמן לקריאת ספרים, באשר קודם כל אני קורא את העיתון.
החיים החברתיים בקבוצה טובים מאד, לכן אני מרגיש כאן טוב. לו רק יכולתי עוד להביא לכאן את יונה - הייתי מאושר מאד !...
השבוע באו 5 חברים מגליציה לקבוצתנו, ביניהם קלרה האוזנר[קמל]. אצלנו כעת שמח מאד, רוקדים ושרים כל ערב וערב. באים אלינו בחורים ובחורות מרחובות ומצטרפים לשירה ולריקודים. כולם שרים יפה מאד.
ביקר אצלי שמואל פצנובסקי (גביש) ונתן לנו דו"ח מהנוער בגלות. לי מסר ד"ש מהחברה ומהקן בעיירתנו...
08.10.1935
... מה שנוגע לעלייתה של יונה: גם אני קיבלתי לפני ימים אחדים מכתב, בו היא מודיעה לי על כך. אינני יודע אם להאמין או לא. אני בוחר להאמין. אני חושב גם שאוכל לבוא לקבלה בחיפה, אם רק אדע בדיוק את תאריך בואה.
תחילה חשבתי שאוכל בהזדמנות זו לבוא ולבקר בכמה נקודות בעמק. אבל כעת, אינני בטוח שתהיה לי הזדמנות לכך.
פ. בטח סיפר לך כי באסיפה השנתית שהתקיימה אצלנו בראש השנה, נבחרתי בתור חבר ההנהלה ותפקידי הוא - מסדר העבודה, תפקיד זה הוא קצת קשה, ובמיוחד בשבילי, הרי אני רק שנה בקבוצה וכבר נכנסתי לעול שכזה, לאחריות כזו. אני אפילו לא רציתי לקבל את התפקיד הזה. אבל הותיקים דווקא טענו שאני כן מתאים לתפקיד, ועלי לקבלו.
למרות זאת אני חושב שיעלה בידי לקחת כמה ימי חופש, כדי להקביל את פני יונה.
20.01.1936
דוב היקר!
בוודאי קראת כבר בעיתון כי בא אלינו נוער גרמני [נוער א`]. במשך כל השבוע היה כאן רעש גדול, צריך היה לעשות הרבה סידורים וכל זה נפל על כתפי סידור העבודה. יום יום היה לנו ישיבות בנוגע הנוער, בכל מיני עניינים, ובמוצאי שבת הראשונה שלהם בארץ, התקיים הנשף הגדול שעלה יפה מאד. השתתפו: שפרינצאק, שורר, פצנובסקי, ואחרון אחרון חיים ויצמן. בסוף התקיים מופע של שחקן מהבימה אני מניח שקראת על כך בעיתון, לכן לא אפרט.
הנוער עצמו סימפטי מאד ויש סיכויים שיכנסו טוב מאד לעבודה ולחיים.
השבת התקיים אצלנו כנס של הקבוצות מיהודה, השתתפו כ-200 חברים. היה די מענין.
כעת בתום החגיגות, נכנסנו לעבודה היום-יומית, המצב קצת קשה. יש חוסר עבודה וכך אני מוכרח כמה פעמים בשבוע ללכת ללשכת העבודה עפר כדי לדרוש עבודה.
לעתים - לשם כל מיני ברורים הקשורים בעבודה. מה לעשות! קיבלתי על עצמי אחריות, אז מוכרחים להמשיך ולהשתדל שהכל יהיה טוב.
... השבת היו אצלי י.פ. ואשתו. הראיתי להם את המשק. הכל מצא חן בעיניהם ועורר השתוממות.
אחר כך בא סדר השאלות של כל מיני קלוץ קושיות : האם יש לי די לאכול בקבוצה? ועוד שאלות ממין זה.
אח"כ באו שאלות יותר אישיות: האם אני חושב להתחתן כאשר יונה תגיע ארצה ? האם אקבל חדר נפרד? האם אזמין אותם לחתונה? האם בכלל בקבוצה נוהגים להתחתן? יש להם מושגים לאנשים האלה ! תגיד אתה, מה היה עלי לענות על שאלות כאלה?
...עניתי מה שעניתי אבי אובצורמען (כדי להפטר מזה).
אגב, בנוגע לעלייתה של יונה - אינני יודע מתי היא תצא לפועל, לכטר חזר מהשליחות בגליציה ולדאבוני הגדול לא יכול היה להשפיע על החברה באיחוד הקבוצות הם מתנגדים לעלייתה לע"ע [לעת עתה). טענתם: ישנם אנשים יותר מבוגרים, שמחכים לעליה מזה שנים.
08.05.1936
שלום רב לך - דוב!
לא עניתי מיד על מכתבך. היו לזה סיבות אחדות. העיקרית - המצב בארץ...
כפי שידוע לך, אנו יושבים בשכנות לכפר ערבי, בדרך כלל הם שקטים מאד אבל, בכל פעם באים אליהם כל מיני מסיתים מיפו ומעוררים תסיסה. כמה צופים ערביים מיפו באו והעמידו להם אוהל על הדרך, בכניסה לכפר. הם אינם מרשים לאף אחד לצאת למושבה עם ירקות.
בערבים שומעים יריות בתוך הכפר, לפעמים יורים גם ביום. לא מזמן עבר כדור ליד חבר שעבד בגן הירקות. כל זה מחייב אותנו לערות[ערנות]. מהיום הראשון של המאורעות התחלנו בשמירה מוגברת. בזמן האחרון קיבלנו רישיון לשני רובים, אותם קנינו מיד.
השבוע פתחה המשטרה את ארגז הנשק שנמצא אצלנו וחילקו את הנשק בין החברים. עד היום לא קרה כאן כלום, אבל אנחנו מוכנים לכל. בסביבה שלנו היו כמה מקרים של הצתות.
אני כותב עכשיו לעתים קרובות הביתה ואל יונה. אני מתאר לעצמי כמה הם דואגים לנו שם.
בקשר לעלייתה של יונה: כאשר נודע לי על השדיול החדש (חלוקת מכסת רישיונות העליה) כתבתי מיד לקוסוי [יונה כסה], הנמצא כעת בשליחות בגליציה. לע"ע [לעת עתה] לא קיבלתי תשובה. אני מאמין כי הפעם היא כבר תעלה.
