לערב ראש השנה - גורי מיר

דבר המזכיר, עלים 1980
 
הימים חולפים, שנה עוברת.
שנה ועוד שנה ומסתיימת תקופה.
ובבואי עתה לסכם שנות פעילות אלו, הן מההיבט החברתי והן מההיבט המשקי, צירוף של שני הגורמים הללו, העושים את הקבוצה למה שהינה - ניתן בידי לבור את הבר מן המוץ, להפריד בין העיקר לטפל ולבחון את מכלול הבעיות - אלו שבאו לידי טיפול ואף באו על פתרונן בשנים אלו ואלו שעדיין ניצבות בפנינו ועמהן עוד נצטרך להתמודד בעתיד.
בחמישה עיקרים ראיתי את פעילות המזכירות בתקופה זאת:
א.      למקם נכונה במרקם החברתי = קבוצתי את פעילותה של המזכירות.
ב.     לתת משקל יתר לפיתוח ובניה בתחום הציבורי של הקבוצה, לעומת התחום הפרטי.
ג.      לקדם ולעודד כל פעילות שהינה בבחינת חיזוק החישוקים החברתיים = חבריים ומאפשרת איזון נכון בין ימי החול לימי החג, בין טרדות וקשיים חולפים, לשמחה המשותפת וליחד החברתי, שכה נחוצים לנו.
ד.     להתייחס במלוא כובד המחשבה ועומק הרגשות ותבונת הקבוצה לחברים המבוגרים = ותיקים שבתוכנו.
ה.     להכשיר נערות ונערים אשר באו אלינו ממה שנקרא ישראל השניה ולהעניק להם מן המיטב שיש בנו כדי לקדמם ולהנעים שהותם אצלנו.
 
לאלה נוספו פעילויות רבות ומגוונות: פעולות של קליטה, פעולות של סדרי חיים, של קיום המבנה האירגוני, הפעלת הועדות והאסיפה הכללית וכל הכרוך בחיי היום יום בקבוצה.
לא לכל יכולנו. רבות השאלות שלא באו על פתרונן המלא. קיימנו דיון בכל שאלה ושאלה, בחנו הצעות ונושאים שונים, תוך איזון ושיקול בין רצון הפרט לצרכי הכלל, בין ביטוי האישי של כל חבר, לבין משמעויותיהן של החלטות המזכירות לגבי הציבור כולו. על אותן פעילויות בהן עסקה המזכירות בשנים אלו השתדלתי לדווח לחברים הן באמצעות העלון והן על ידי העשייה הממשית שנראתה בשטח בתחומים כגון קליטה, בניה וטיפול מעשי בתחומים שונים ומגוונים.
ועדין רבות השאלות והבעיות אשר יש להעלותן על סדר היום, לקיים בהן דיון מתאים ובעיקר לטפל בהן טיפול נאות לאחר שכבר דנו בהן. מתוך מכלול הבעיות העומדות על הפרק רואה אני לנכון להעלות שתיים מהן לסדר עדיפות ראשון, כי על אלה תיסוג הקבוצה או תקודם. אלה שאלות העבודה והחינוך .
 
שאלת העבודה היא המרכזית ביותר ברקמת החיים הקבוצתית. בבואנו לעשות הבחנה בין הדרך החברתית של הקבוצה לאורח החיים אשר מחוץ לקבוצה, מעמידים אנו בראש את העובדה שכל חבר בקבוצה עובד .  זאת ללא כל מוטיב כלכלי, מוטיב של שכר, של הטבות חומריות. מקידמת קיומה של הקבוצה ידענו לשמור על עיקרון שוויון ערך העבודה. לא אחת גרסנו כי אין עבודה פחותה ואין עבודת יוקרה, האדם הוא המעלה את ערכה של העבודה בעצם חריצותו ומסירותו.
אך, בשנים האחרונות ניטע נטע זר בתוכנו, שאינו אלא נגע אשר תחילתו בעבודה השכירה והמשכו בעבודת המתנדבים. זהו נגע המנהלים , הבוסים. בכל מקום שיש בו מנוהלים, חייבים להיות גם מנהלים. כך נוצרים מצבים של קשיים בעבודת צוותי החברים ולא פעם שסתום הלחץ נפרץ עי רצון לצאת לעבודת חוץ ועל כך כבר יש אידיאולוגיה שלמה שבינה לבין יסודות הקבוצה אין ולא כלום.
אלא שלא רק בעניין זה לקינו. אף בעבודת השירותים חוטאים אנו. אין תחלופה מתאימה בין חברים וחברות. בחברה שהתיימרה להיות המתקדמת שבין החברות, מקומה של האשה בעבודתה (ואף בפעילות החברתית) הנה כבחברות השמרניות ביותר. כמובן שהתסכול ואי הנחת בין החברות רבים, על כל פנים לא פחותים מאשר בצוותי החברים שבהם חלק מחברי הצוות אינם רואים עצמם כשותפים מלאים לצוות העבודה בענף שבו הם עובדים.
למצב דברים זה יש השלכות על מוסר העבודה, על משמעות העבודה, על המוטיבציה האישית של החברים לתרום יותר ליום העבודה אם הדבר נחוץ. ולא זו בלבד, אלא שאף ביום העבודה הרגיל הולכת המשמעת ומתמעטת.
קשיים נוספים בעטיה של אותה רעה חולה מתגלים בתופעה החברתית שעניינה
עבודת חוץ. כי כאשר הנורמה החברתית הנה נורמה של ניהול, הרי מה הטעם ומה התכלית ומה המשמעות לעבודה הפשוטה שאותה חייבים בכל זאת לעשות ?
לעניות דעתי חובה עלינו לקיים דיון ענייני בנושא זה ולהציע סדרי עבודה שיתמצו בעקרונות הבאים:
א.      רוטציה מלאה בתפקידי ריכוז ענפים.
ב.      עבודת חברים במוסדות שרות ולחילופין עבודת חברות בענפי משק ותעשייה.
ג.      קביעת כללים ברורים ונוקשים להשתלבות חברים העובדים בחוץ בעבודה בבית, בין לתקופות קצרות ובין כדרך לחזרה מלאה הביתה.
ד.     בחירת ועדת עבודה שתהיה משותפת למשק, לשירותים ולתעשייה והיא תהיה ממונה על כל נושאי העבודה, משמעת ומוסר העבודה.
      עת לסידור העבודה, פשוטו כמשמעו.
 
חינוך:
המעשה החינוכי מהווה נידבך מרכזי באורח החיים הקבוצתי. עצם ההתארגנות ליצירה הקבוצתית הנה  תוצאה של מעשה חינוכי לצעירים ומבוגרים כאחד.
לצערי, בשנים האחרונות, לצד פיתוחה וקידומה של המערכת החינוכית-לימודית, במסגרת בתי הספר האזוריים, הוקדשה פחות ופחות תשומת לב לעניין החינוך הייחודי לקבוצה.
לכאורה, מה חסר לילדים? הרי הן מהבחינה החומרית והן מבחינת הפעילות הלימודית והחברתית, לא חסר להם דבר. אלא שכנראה לא השכלנו לבחון את שאלת היסוד בעניין החינוכי - כיצד נחנך את ילדינו בעולם של שפע. כיצד לתת משמעות ותוכן אידאיים ואתגריים לצעירים שבינינו כאשר עולם החומר מהווה משקל מכריע גם בחיינו הקבוצתיים.
רק לאחרונה התקיים דיון בבית הספר האזורי אודות רעיונות שונים לבני הנעורים. למיטב ידיעתי התקבלו הצעות אלה בהתנגדות רבה הן מצד המבוגרים והן מצד הנערים עצמם.
מן הראוי כי נשאל את עצמנו האם לא הגיעה העת לחפש אחר דרך חינוכית חדשה. האם השגרה  תלווה את מעשינו ומחדלינו בעניין רגיש וחיוני זה? סבור אני כי עת לומר: אם לא נסתער במחשבה ובמעשה למעשה החינוכי, לא רק שנאבד את ההמשכיות שלנו אלא יאבדו בנינו את הטעם, המשמעות, ההבנה ואולי אף את האהבה לנושא הזה ששמו קבוצה.
על החינוך ועל העבודה - על החינוך לעבודה ועל עבודת החינוך - לקראת אלה יש להיערך.
 
ערב ראש השנה תשמא.
כלתה שנה ופעילותה.
רבים נתנו כתף לפעילות ענפה בתחומי תרבות וחברה, בתחומי משק וכלכה.
על השותפות מברכים אנו, הרי זו הנשמה היתרה.
תבוא שנה וברכתה.
שנה טובה לכל - לחברים ולבנים, לחיילים ולילדים.
שנת בריאות טובה למבוגרים ולצעירים.
שנת שלום לישראל.