משולחן המזכירות - גורי מיר 1973

עלים 1973
 
מעת לעת בבואי לכתוב אודות פעילות המזכירות או להתייחס לנושאים שוטפים במהלך חיינו בקבוצה, משתדל אני שלא לשכוח כי אין מעשינו ופועלינו, אלא חלק ברצף חייה של הקבוצה.
ועתה, בערב ראש השנה, ראוי כי אתייחס למוקדי הבעיות, לעיקרי השאלות ולמשמעויות המתלוות לרצף פעילותה של המזכירות. לעניות דעתי, עומדים אנו בפיתחה של תקופה חדשה ועלינו ליכון צעדינו לקראת ימים באים, בהם יחולו שינויים מפליגים, הן בעולם, הן במדינה והן בקבוצה.
שנות השמונים יאופיינו מחד גיסא במשבר חברתי וכלכלי עמוק, משבר אמון בהנהגה ובדמוקרטיה, ומאידך, בהתקדמות מואצת במדע ובטכנולוגיה. כמובן שתהה לכך השפעה על פער הולך וגדל בין הארצות המפותחות לארצות המפתחות, בין אוכלוסיות קדומניות לבין אוכלוסיות העושות צעדיהן הראשונים בתחומי הקידמה. לחזות זו, תהה אף השפעה מפליגה על תחומי הנורמות האנושיות, החברתיות וההתנהגותיות. מקור ותוקף הסמכות המוסרית והדיסציפלינה החברתית הולך ובטל.
סימנים ראשונים לתופעות אלו מוכרות כבר עתה בעולם ובמדינה; פער הולך וגדל בין אוכלוסיות שונות, אלימות אנושית חברתית, תרבות של כוח וכסף, מוסר שאינו מעוגן בכל אשר ידענו עד כה, ובסיוע אמצעי התקשורת אין עוד יכולות חברות סגורות להתקיים. האנשים מאבדים אמונם באפשרות הניתנת בידיהם להשפיע על מהלך החיים. האדם הבודד, היחיד, שואל את עצמו מה כוחו ויכולתו לכוון תהליכי חברה ומדינה, ולאט, לאט, נסחף הוא בזרם הכללי.
אף הקבוצה, כיחידה חברתית, והתנועה הקיבוצית, כתנועה ערכית, מאבדת מהשפעתה ומסתגרת בתוך עצמה למאבק כלכלי, תוך הפנית המשאבים לשמירה על הישגים חומריים. ובכך, מאבדת יותר ויותר מתוקפה המוסרי להוות גורם השפעה דומיננטי בחברה הישראלית. במדינה נהיה עדים בשנים הקרובות לבחינות מחודשות של הערכים הציוניים לאומיים היסודיים; הירידה גוברת ואין עליה. קיימת התבוללות תוך התבטלות בפני תרבות זרה ושפת לועז. מהות ייחודה של מדינת היהודים יועמד בספקות רציניות. ולעת זאת, כאשר נפתח צוהר לשלום, אופפות אותנו סכנות קיומיות אמיתיות, ועולם כמנהגו נוהג...
ובהקשר זה, בלתי מנותק מהאמור לעיל, קיימת תופעה בתנועה הקיבוצית הצריכה להדיר שינה מעיננו, כחברי קבוצה, כבנים למהפכנים הגדולים ביותר בהיסטוריה היהודית לאומית. זוהי התופעה של ירידת בני קיבוצים לארצות נכר. תופעה זו אינה עניין תיאורטי או נושא למחקרים סוציולוגיים ולסקרים סטטיסטיים. זוהי שאלה אשר בה אין משמעות לכמות, אלא בעצם הופעתה וקיומה יש משום ערעור משמעותי על הצידוק המוסרי לכל מעשינו בארץ ישראל עד כה. יתר על כן, בהיותנו מרגילים עצמנו להתייחס בסלחנות ובאדישות לעניין, כאילו במו ידינו גוזרים אנו על החינוך, על החלוציות, על המשכיות המפעל הציוני, ומה לנו כי נלין על יהודי התפוצות.
אלא שאין להסתפק רק באמירות נדושות או שדופות מוכרות לכל, חובה היא לקיים דיון נוקב ביננו לבין בנינו. חובה מוטלת  על כולנו לשאול, הכיצד קרה שהגענו לכך, היכן טעינו, והאם עדיין בידינו הכוח להתמודד עם תופעה הרת אסון זו. ומעצם העלאת השאלה לראש מעיינינו, כאילו בוחנים אנו בחינות אמיתיות, שאלות חברתיות רבות המעסיקות אותנו בחיי יום יום.
כאשר מסכמים אנו שנה שחלפה, וניצבים בפני שנה חדשה, אין להסתפק באמירה- תיכלה שנה וקיללותיה.... יש לעשות כל הניתן בידי אדם וחברה, לכלות מן הארץ קללה זו.
פועל יוצא הוא ששומה עלינו לתת דגש מחודש למערכת החינוכית ולמערכת הערכית שלנו והתבטאותה בחיי יום יום. נושא זה לא הועמד מעולם לדיון נוקב ואמיתי ביננו, ורואה אני לנכון להציע כי נתייחס בדיונינו הבאים לשאלה זו.
בשנה החולפת עסקנו רבות בשאלות של דור הותיקים. פער של אימון ניצב בין קבוצת החברים הותיקים לבין דור ההמשך. השתדלנו כמיטב הבנתנו וכמידת יכולתנו להתייחס לקבוצה זו של חברים באמות מידה קבוצתיות-חברתיות, תוך שימת דגש לקידום נושאים אשר סבורים היינו כי יקלו וישפרו את ההרגשה החברתית של חברים אלה.
לצערי, לא כך התקבלו הדברים, ואין זו שאלה של יחסי ציבור טובים יותר או פחות. כי בקבוצה, הלא אין מערכת כזו פועלת. אלא שנושאים מסוימים בהם קידמנו את דור הותיקים נראים כמובנים מאליהם, ונושאים אחרים אשר לגביהם לא עלה בידנו למצוא להם פתרונות הולמים, מעיבים על תחושת היחד ועל האמון ההדדי בין כל שכבות האוכלוסייה כאן.
מהיבט אחר, אנושי בעיקרו, אף שאלה זאת ראוי לה כי לא נניחנה, ונבחן כל הדרכים ליצור אמון מחודש בין חברים ותיקים לצעירים. אין הקבוצה מכירה במלחמת דורות ואין פער דורות. חברה בריאה בנויה על המשכיות ושילוב, על דור לדור יביע אומר ומעשי אבות סימן לבנים. ולוואי ודורות צעירים לא יביישו מעשי האבות. לעיתים דברים מן הלב, חודרים אל הלב, ועל כן רואה אני לנכון לפנות לחברים הותיקים לחדש האמון והחברות ולהיות שותפים מלאים לחברה  ולמשק, הן בפעולת הועדות, הן באסיפות ובכל הקורה עימנו כאן.
כדרך כל מזכירות ומזכירות, עסקנו בשאלות שוטפות רבות. שאלות חברתיות ושאלות אירגוניות, אלא שסבורני כי אותן שתי שאלות מרכזיות שהעליתי לעיל והשלחותיהן השונות, יש להן משמעות מעבר לעצמן, ותוך כדי התמודדות עם בעיות אלה בוודאי נרחיב הדיון לשאלות נוספות.
בחיי הקבוצה כמו בחיי כל חברה אנושית, קיימים אורות וצללים. תקופות של שמחה ויצירה ותקופות של שפל ועצבות. ימי חול וימי חג. אמנם לוקים אנו מאד בפעילותה של ו. תרבות, וללא כל ספק זהו נושא הראוי להיכלל בין הנושאים המרכזיים והחשובים ביותר שיש להתמודד עימם בשנה הקרובה, כל חג אשר אנו מקיימים, כל ערב שבת, כל פעילות תרבותית יש לה משמעויות ותפוקות השוות כל מאמץ. זהו השאור שבעיסה הנותן לעייף כוח, ולכולנו את טעם החיים. יחד עם קורטוב של ביקורת, רוצה אני להודות לחברים הצעירים שנשאו בעול וקיימו כל החגים כהילכתם כמסורתם וכסידרם.
בערב החג מן הנכון יהיה כי אמסור ולו אף בקצרה אודות כמה עניינים שהינם מן האורות שבחיינו. ראש לכל - גידול האוכלוסייה. חלפו חמש שנים מאז סיימתי תפקידי כמזכיר ועד שקיבלתי פעם נוספת. זכור לי כי בעת שהחילונו בשיטת הבחירות הישירות הופיעו ברשימת הבוחרים 164 חברים. השנה הגענו ל- 202 חברים קבועים ו- 23 מועמדים וזמניים. סהכ 225 חברים ומועמדים. מספר הילדים אף הוא גדל. התברכנו ב- 133 ילדים מכל הגילים. זהו גידול משמעותי ביותר, יחסית בין הגדולים ביותר בין הקיבוצים הותיקים באיחוד הקבוצות והקיבוצים. יתר על כן, חלק הארי בגידול זה הינו תוצאה של יציבות הבנים בקבוצה. מובן שלגידול האוכלוסייה משמעות חיובית ביותר בשינוי נופה האנושי, החברתי והפיזי של הקבוצה.
בעשור האחרון בנינו 40 יחידות משפחתיות, בית ילדים נוסף ובתים לחיילים. כיום אנחנו בסיטואציה בה יש צורך להגביר קצב בניית שיכוני משפחות, על מנת לענות על צרכי גידול וקליטה, ועל מנת לחפש פיתרון נאות לאותן משפחות של חברים מבוגרים אשר ירצו להרחיב שיכונם. אולם הבניה המוגברת יוצרת בעיות של ריחוק מהמרכז מחד-גיסא, ומאידך צמצום השטחים העומדים לרשותנו, יחייב תכנון מדוקדק של אזור המגורים החדש.
בשנה האחרונה התקדמנו בנושא שיפוץ מבני ציבור. התקנו את מחסן המכירות לשרות עצמי ועתה אנו מסיימים את שיפוץ מחסן הבגדים לילדי הגבעה. אנו בתהליך הרחבת בית התינוקות, ועם סיום עבודה זו, נשתדל להתקין מבנה להרחבת משרדי המזכירות והארכיון.
לקראת קליטת חברת הנוער, נערך שיפוץ למבנים והוספת שרותים לכל בנין.
כך, אט אט משתנים פני הקבוצה, ובעזרת צוות הגננים שהוכפל השנה, נוף הקבוצה הינו יפה יותר ומהנה את כל רואיו.
אתייחס בקצרה לעבודת המזכירות, הועדות והאסיפה הכללית. אלה הינם ערובה לקיום חיים דמוקרטיים תקינים.
המזכירות פעלה לאורך כל השנה באחריות הדדית ומשותפת תוך ייצוג מיגוון דעות והשקפות וקבלת הכרעות רוב לכשנדרש, כאילו אלה החלטות המזכירות כולה. פעולת הוועדות נמשכה כסדרה לאורך כל השנה ולא היה צורך להעביר מתפקידי הועדות למזכירות. מעבר לכל פעילות זאת, עומדת, ניצבת, האספה הכללית כסמל לדמוקרטיה הישירה, לזכות השווה לכל חבר וחבר להביע דעתו ולהכריע בקולו השווה אודות נושאים העומדים לסדר היום.
מדי פעם עולים הרהורים אודות פעילותה של האסיפה כאשר מתקבלות החלטות בתוקף לחצים שונים, אשר בינם לבין טובת הענין מרחק רב. יחד עם זאת, עדין לא נראה תחליף מתאים לקיום הכרעות דמוקרטיות, אלא דרך האסיפות. ראוי הוא כי יעשה מאמץ להגדיל ההשתתפות ובעיקר לדעת כי הכרעת כל אחד ואחד מאיתנו, אחריות גדולה נושאת היא בחובה. עוד רבים הנושאים אשר עמדו לסדר יומה של המזכירות ויקצר המצע מלציין את כולם. רואה אני צורך לציין את תחילת פעילותו של הארכיון כענין חשוב ביותר, אשר בודאי יוסיף מימד חדש להעברת מורשת ומסורת של ראשונים לבאים אחריהם. כמו כן ראויה לציון הרציפות בהופעת העלון. בנוסף לאינפורמציה שוטפת, נשקפים בין דפיו דעות חברים בנושאים שונים. לחופש הויכוח ולחופש הבעת הדיעה, במה חשובה ביותר.
ניצבים אנו בפיתחה של שנה חדשה.
לכל אלה שסייעו בידי בשנה זו, רוב תודות.
 לכל החברים שנה טובה ומאושרת
תחל שנה לאתגריה ושמחותיה.