עלים 1958
הסערה שפרצה בעקבות ההצעה לביטול השבתון של האחד במאי, היתה פרי התמרמרות רבה בקרב החברים, באשר אלה אשר נלחמו בעדה יצגו את מוסדות הקבוצה.
אין ברצוני לדון כרגע לגוף העניין, אלא להסתפק בהעברת כמה מושכלות במשטר חיינו הציבוריים.
אמנם אין אצלנו תורה שבכתב - קובץ חוקים אשר על פיו יישק כל דבר ודבר, אבל קיים משטר ונוהל זה עשרות בשנים של הווי ומסורת ואי אפשר תוך הצבעה אחת מקרית להפוך את הקערה על פיה. וזה אפילו כאשר נדמה כי לכאורה תופעה זו או אחרת עבר זמנה ואינה מעודכנת לימים אלה. דברים מעין אלה השמעתי גם ברתחת הויכוח על תקציב ההלבשה, כאשר נדמה היה לי שרוצים להפוך את רעיון השיתוף למושג של חוכא ואיטלולא...
ישנן כמה אבני יסוד רעיוניות אשר עליהן מושתתת הקבוצה וכל הפוגע בהן מתחייב בנפשה. לכן צדק אותו חבר אשר הציע להוריד את העניין מסדר היום, באשר אין מקום בקבוצה להצעות מעין אלו.
ועתה לעצם העניין: מיום היווסדה קשרה הקבוצה את גורלה עם ציבור העובדים, והיא איבר חי מגופו.
ואם התעורר אצל מספר חברים הרהור אפיקורסי על ערכו של השבתון אצלנו, ודבר זה מאוד יתכן, באשר השבתון היה בדורו תקנה חשובה מאוד אבל לא בדורנו (ראה את מאמרו של א. עמירם - הפועל הצעיר מס` 31, בשם לאופיו של החג) - מחובתם היה להכשיר את הלבבות לכך, להוכיח, להעמיד מרצים ואולי להזמין גם בא כוח ההסתדרות. גם אז ספק אם מותר להפר בפומבי סולידריות פועלית. הגישה התועלתית לעניין, יען כי ממילא החברים אינם מפגינים ובכלל חלשים בתודעתם המעמדית, עשויה עוד להתנקם בנו באשר שנים זלזלנו בטיפוח ערכים שהם נראו לנו כמובנים מאליהם, בבחינת אצלנו זה מיותר, דור מגשימים אנחנו.
שכחנו שהננו רק דור ראשון של אנשי עמל ובינתיים קם דור צעיר בקבוצה אשר מנת חלקו היא במידה רבה העבודה השכירה. גם השפעת העיר וגינוניה הולכת וגדלה.
לכן אנו צריכים להזכיר לעצמנו את כור מחצבתנו - כי יש לנו חלק ונחלה בציבור הפועלים וכי מתוך הצורך והרצון בהגשמת רעיונות היסוד של הציבור הזה, נוצרה הקבוצה.
