08-9372824
צור קשר
mazkirut@shiller.co.il
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
קבוצת שילר 26.10.1973
בוכים ואבלים
על בננו יורם ברגיל
שנפל במלחמה
הפסקת אש, שקט אצלכם ושקט גם אצלנו, המטוסים הפסיקו להרעיש הדלקנו האורות הגדולים וכולנו מחכים ומצפים לשובכם במהרה.
ככל שהזמן חולף והימים הראשונים של המלחמה נראים כאילו היו לפני זמן רב מאד מאד, מתחילים לשמוע ולדעת את מחיר המלחמה, והמחיר כבד, כבד מאד ופגע בכולנו, במשפחות, בחברים, במכרים, ועדיין איננו רואים ובטוחים שגם סיבוב זה הסתיים.
הימים מתחילים להזכיר את ימי מלחמת השחרור, כשהמלחמה התארכה, חיילינו יצאו לחופשות קצרות וארוכות יותר אבל נשארו חיילים לזמן ממושך. נצפה ונאמין שגם במאבק הפוליטי נצליח ואולי באמת סוף סוף יבוא יום השלום שכולנו היינו רוצים כבר לחזות בו.
לאט לאט מנסים לחזור גם לסדר היום הרגיל, ארוחות הערב כרגיל כולל ערב שבת. מנסים ככל האפשר לא לעבוד בשבתות, דבר שעד היום עשינו הן בשבתות והן בחג הסוכות, הילדים והנוער חזרו ללימודים תקינים פחות או יותר. בשבתות אנו ממשיכים לקיים את כל מוסדות הילדים כבימי חול כדי לאפשר גם לחברות לנוח.
מכתבים ודשים מכם מגיעים בקצב לא רע, מכתבים מגיעים מכולכם, גם הדים ראשונים על הדף הגיעו ותודה רבה גם לכם. גם הטלפונים לא מכזיבים ובימים 25.10.73-23 הגיעו טלפונים ודשים מעובד, יוסי מ, עודי, משה ק, אהרון ט,שמעון א, שלמה פ, רענן ג, פנחס, יוסי ק, יאיר ק, מיקי, יאיר ש, נתן ו, משה ו, אילן, משה ש. ביקרו בבית בימים אלה: רמי ק, יוסי ק, רפי ו, דידי, דודי, אמנון ש, שמוליק ש ושיקה. אתם פזורים כרגע החל מהמקום הגבוה והקר בארץ עובר דרך המקום הנמוך והחם בעולם וגומר ביבשת השחורה אפריקה, אני מקווה שגם המכתבים והחבילות מגיעים לכולכם ולכל מקום.
עם כל הציפיות לשובכם מהר, כנראה שנתחיל לסרוג כובעי צמר וכפפות כדי שלא תתקררו לנו בימי הסתיו והחורף הקרבים.
יוסי חמודות נפצע בקרב על החרמון, למזלו ולמזלנו פצעיו קלים ותוך ימים מספר ישוחרר מבית החולים.
בענפים: -
באבוקדו - ממשיכים בקטיף ליצוא של הזן אטינגר.
בפרדס - קטיף סצומה ליצוא ושוק מקומי, בשבוע הבא נתחיל לקטוף אשכוליות מחלקות שאושרו לקטיף וליצוא.
בלול - משווקים בקצב משביע רצוף, בשבוע הבא נקבל להקת אפרוחים חדשה.
ולמכתבי החיילים:
אי שם 02.11.1973
לכל המשק שלום !!!
הציפיה לשחרור היא קשה בגלל שכל הזמן יושבים ולא זזים ולא עושים כלום. פגשתי היום את יעקב בראודה והוא שלם ובריא. עמנואל מסר לי שהוא מדבר עם נתן מיר והכל במשק בסדר. אני מקוה לקפוץ בקרוב לכמה שעות הביתה. אבל עם כל המשק בנפול יורם בר גיל ומשה בן-נון זל ומקוה שאין יותר נפגעים.
להתראות משה קורן
עם כל התודות על הרצון וההענות לתרום לדף הרי מכתבה הנחמד של אריאנה.
שלום לכם חמודים.
הפעם אני כותבת לכם בתור מבשלת (מיל) שהתגייסה למאמץ המלחמתי בעורף.
ודאי תתפלאו לשמוע שהכמויות (גם הלוקשים ותפוחי האדמה) כרגיל... מילא זה שהילדים, הנוער והמתנדבים המחזיקים בכבוד את המשק (אל תדאגו) מוכרחים לקבל את הקלוריות שלהם - את זה אני מבינה, אבל החברות , לא תוכלו להכיר אותן, ממש פורחות על אף ואולי בגלל העצבים והגעגועים - ממש פורחות וחוץ מכמה גיבורות דחו כולן את הדיאטה לימים שקטים יותר.
הקונבקטומט עובד בקצת ומבשל יפה מאוד (למי שלא יודע מה זה - זהו התנור הקומפקטי-אוטומטי-פטנטי החדש אשר שימש עד לפני זמן מה בתור ארון).
אנחנו באמת מתגעגעות אליכם ושעת קבלת הדואר היא שעה גדולה לכולנו. גם הרדיו והטלויזיה עובדים שעות נוספות, אוכלים בחדרים כי ארוחת הערב מוקדמת מאוד בגלל ההאפלה (מלבד בחגים בהם אנו אוכלים לאור נרות); הבחורות בבית מתאמנות על מאכלים ובודאי תהנו מחידושים עם שובכם.
אתם רואים, אפילו עלון מוציאים לכבודכם, כל כך חרוצים נעשינו.
בקיצור, אנחנו אוהבים אתכם ורוצים אתכם בבית - מבטיחים להיות נחמדים אליכם - לפחות בשבועות הראשונים.
שמרו על עצמכם
אריאנה.
כשפוסקים לירות התותחים מגיעים השירים.
הנה השיר הראשון של רוני מאיר וליאור גולדפישר.
מי יתן וימשיכו השירים ולא יחזור עוד רעם התותחים.
כתמיד מעטים מול רבים,
במלחמת השחרור, סיני וששת הימים,
ועכשיו לצערנו עוד מלחמה
שכרגיל ידינו על העליונה.
די! מספיק כבר במילים!
שתיגמר המערכה!
נכתוב:
וכתתו חרבותם לאיתים
ולא ידעו עוד מלחמה.
ברפת, בלולים
במטעים, בפרדסים,
כן, כן, אנחנו
הילדים עובדים.
דווקא ביום הכיפורים
פתחו במלחמה האויבים,
מלחמה עקובה מדם ואכזרית,
כשלצידנו רק הידידה - ארצות הברית.
מתי יפסיקו הצרות
שלא נוכל אותן לראות
מתי?
מתי נראה אתכם עובדים
שוב שרים וצוחקים
מתי?
מתי נראה אותך - פלח
שוב במסיבות במוסך
מתי?
להתראות במהרה
שלכם בבית