עלים 16.04.2003
ביום חמישי האחרון, הצטרפתי לסיור מודרך בהרי ירושלים. המדריך, משה חרמץ, בחר ארבעה אתרים, וביניהם הר הטייסים ליד כסלון, ובית הקברות בקרית ענבים. בהר הטייסים התעכב המדריך על סיפורה של זוהרה לביטוב, שלמדה טייס ערב מלחמת העצמאות בארה"ב וחזרה להיות טייסת ראשונה בחיל האוויר הישראלי, שאך זה הוקם בצה"ל.
זוהרה נספתה בתאונה אווירית בהרי ירושלים. השם היה מוכר לי, שכן זוהרה היא בתו של יהודה לביטוב, איש קרית ענבים, שליח הקרן הקיימת ב- 1924 לגליציה,יוזם וממריץ את קבוצת ההתאחדות לעלות לארץ ישראל ולבוא לקרית ענבים. זהו הגרעין הראשון של מייסדי קבוצת שילר. יחד ארבעה עשר חברים, מהם עלו להתיישב כאן בשילר אחד עשר חברים בערב שמחת תורה 1927.
אלא שזה רק פתיח לסיפור הבא...
כשלושה שבועות לפני הטיול האמור, ביום שישי, אני מקבל טלפון מאדם המציג את עצמו בשם אודי רוור ומזדהה כמנהל הגימנסיה העברית בירושלים. מבקש אותי יחד עם נציגות מקבוצת שילר להשתתף בטקס הסרת הלוט מעל לוח נחושת במבואה (לובי) של כיתות ט` בגימנסיה, אשר מוקדש לשלמה שילר, המנהל השני של הגימנסיה בשנים 1912-1924, ולמעשה בונה הגימנסיה.
ידעתי משכבר הימים כי בגימנסיה היה אולם אשר הוקדש לשלמה שילר ושאלתי את אודי מה המיוחד באירוע. מספר לי אודי כי לפני כעשור היה מנהל (ולא אנקוב בשמו) שבגין שיפוצים באולם שילר הוסר השלט ולא נתלה מחדש. היות ויום הגימנסיה יחוג ביום שני הקרוב ובהיותי קרוב ברוחי מבית אבי פרופסור רוור, לשלמה שילר, החלטנו להנציח את שמו מחדש והשלט אשר יתלה יוקדש לשלמה שילר, מנהלה השני של הגימנסיה, וכן תוקדש שורה אשר תזכיר את קיבוץ קבוצת שילר בשפלה ע"י רחובות.
הזמנה כזאת מחייבת, וביום שני נסענו דורית ושרה, האחראיות לתיעוד ולאתר אינטרנט, ואני. לקחנו עמנו את תמונתו של שלמה שילר מחדר המדרגות של מבואת האולם ויצאנו לירושלים. מנהל הגימנסיה וצוות מורי חטיבת הביניים קידמו את פנינו ויחד עלינו למבואה בה אמור היה להתקיים הטקס. לא בדיוק ידענו את סדר הדברים ועדין לא עלה בדעתי מה אספר לתלמידים - האם אודות קבוצתנו או משהו מנבכי סיפורי הראשונים. בעומדי ליד דוכן הדוברים, החלטתי לספר את הדברים הבאים:
בחודש חשוון 1925, אחד מחברי גרעין הראשונים שלנו היה בביקור רופא בירושלים.
זה היה ביום ראשון, וכאשר סיים את ביקורו יצא בדרכו לקרית ענבים (בדילז`אנס), עבר קול ברחובות ירושלים של אותם ימים - שלמה שילר מת. אותו חבר, כמדומני זה היה רובינפלד, שם פעמיו לקרית ענבים ובליבו התגבשה ההחלטה, שאם הגרעין הנמצא בקרית ענבים ייצא להתיישבות עצמאית, ייקרא שם הקיבוץ על שמו של שלמה שילר. באותם ימים רחוקים עדיין לא היו שידורי רדיו, והידיעות, הרוח כאילו הוליכן.
בבואו חזרה לקרית ענבים ראה את החברים מסתובבים ומתגודדים ומלחשים. מיד הבין שהידיעה על מותו של שלמה שילר, השיגה אותו.
בתקופת ההכשרה של גרעין הראשונים, הם היו עצמאים כלכלית וחברתית מכלל הקיבוץ. היו מתקיימות מידי ערב אסיפות ושיחות, כאשר הנושא המרכזי היה, האם לצאת לעצמאות או להיות קבוצת המשך של קיבוץ קרית ענבים. כאן שוב אנו נפגשים בסיפורנו ביהודה לביטוב, שחזר משליחות בגליציה והיה גורם מרכזי מאד בקרית ענבים, חש אפוטרופסות על קבוצת החלוצים שהגיעו בהכוונתו וביוזמתו, ותבע מהם השלמה לקרית ענבים.
הויכוחים היו נוקבים, ולעתים אף בלתי נעימים, ורק באותו לילה, כאשר התכנסו החברים בצל הידיעה על מותו של שלמה שילר, הוחלט לצאת להתיישבות עצמאית ולהקים קבוצה חקלאית אינטימית ברוח של שילר, ולקרוא לה קבוצת שילר.
אלה הדברים אשר סיפרתי בטקס, ולאחר מכן הסרנו את הלוט וחודש החיבור בין קבוצת החלוצים והגימנסיה בירושלים.
