עלים פברואר 2000
ס ק ו פ ! ! !
יש בקיבוץ שלנו חדרי חולים העומדים
לרשות החברים בכל עת שיזדקקו לכך.
הרמה: מלון טוב עם כל הנוחיות.
היחס : יוצא מן הכלל, הלוואי כך בכל נקודות החיכוך אליהן מגיע החבר בחיי היום-יום בקבוצה.
למי שעדיין לא יודע - בתחילתו של חודש דצמבר, כחודשיים אחרי שקיבלתי בפעם הראשונה בחיי חיסון נגד שפעת, אכן חטפתי את המחלה ובצורה מאד קשה.
השפעת שלי הפכה לדלקת ראות תוקפנית ביותר. חברותי מהקיבוץ, כולן צעירות ממני, השתתפו לידי בצער ובחרדה, יש לי ספק אם בנות ממש, היו מגיעות לדרגה כזאת של מסירות.
אחרי שהתאוששתי, התחלנו לחשוב על החזרה הביתה. הצורך בעזרה כמעט מקצועית לשיקומי, להחלמתי, היה מסובך ביותר.
ואז....שמעתי את מיכל אלתר מציעה לי בטלפון בקול רפה ומהסס: אולי תלכי לכמה ימים לחדרי חולים. זה כמו מלון חמישה כוכבים, עם פרטיות, עזרה וכו`.
מה את אומרת? קפצתי, יש לנו חדרי חולים? ואני תמיד חשבתי בחרדה, מה למשל עושה חבר בודד וחולה שאין מי שיטפל בו?
כמובן שהסכמתי מיד, אף על פי שגם אני אחת מאלה שעקפו תמיד את בית הסיעוד מתוך אותו פחד מיסטי ידוע, הגורם לרבים מאיתנו לעצום עיינים אל מול דברים שאנו לא רוצים להתעמת איתם.
ובכן, אני רוצה להמליץ בחום על שלושה חדרי-חולים שלכל אחד מהם שרותים צמודים נקיים, מרווחים, אפשרות להביא מהבית טלויזיה וכל דבר שיגדיל את נוחיותו של המחלים ואת רווחתו.
צוות מקצועי, מיומן, ומאד מאד סימפטי שעובד בבית הסיעוד באופן קבוע, עומד לרשות המחלימים וממלא כל חלום, כל צורך אמיתי וכל משאלה.
רחל, אם הבית היא אישה נהדרת עם מצב-רוח טוב. חביתות, מיץ עגבניות וכו`, מוגשים על ידה בחיוך וגם ע"י מריה וג`מה, הפיליפניות החמודות וכן האחרות המצורפות כתגבורת.
על כל זה מנצח איקי אביבי, מנהל הבית שמשרה נינוחות, אווירה מצויינת וליברליות.
אני שמחה שהבחור מצא את מקומו, טוב לו וטוב לחברה.
נדהמתי לשמוע שאני הראשונה שמנצלת אפשרות מצויינת זו להחלים בחדרי החולים.
ת ו ד ה ל צ ו ו ת
א ר י א נ ה
