עלים 2000
בשנות הארבעים אחרי התגייסותו של משה קליינר-זעירי ז"ל לבריגדה, שמשתי בערבים גם כספרן. עיקר התפקיד היה חלוקת ספרים לחברים. עיקרה של הספריה בא מהספרים שהביאו עימם המייסדים. רובם היו בחו"ל מורים בבתי ספר של תרבות, והיו ברשותם ספרים עבריים לרוב. ספרים חדשים כמעט ולא נרכשו בגלל חוסר תקציב לכך כתוצאה ממצבה הכלכלי של הקבוצה. מזמן לזמן נוסף ספר כלשהו שנרכש ע"י שפרינצה לאור-לכטר לצרכי עבודתה בהוראה, או ע"פ בקשתה האישית.
רק כאשר התגייסה ציפורה כסה ז"ל לצבא הבריטי ויונה בעלה חזר הביתה כדי לטפל בילדים, נפתרה בעיית התקציב לספריה.
יונה, בעצמו בעל ספריה עיונית גדולה, אשר בין היתר אני נהניתי ממנה מאד, נבחר למזכיר. היתה לי שפה משותפת עם יונה שהתבטאה בתחומים שונים. בין היתר השגתי ממנו תקציב מסוים לספריה, ומאז זה הפך לקבע.
החלפת ספרים התקיימה בערבים שלוש פעמים בשבוע. כספרן, עשיתי גם קצת סדר בספריה.
כאן גיליתי כמה אצטבאות ספרים גרמנים שהביאו עימם עולי גרמניה, ואיש לא התעניין בהם כלל. ביררתי את הספרים ומצאתי ביניהם אחדים שעסקו בחקלאות בכלל ובגידול ירקות בפרט.
וכאן אני חוזר אל עבודתי בגן ירק.
אחת העבודות הקשות בגן היתה דילול הגזר. העבודה נעשתה בכריעה על ארבע במשך שעות, דבר שגרם לכאבי גב חזקים. חלק מהעבודה הזו נעשתה במסירות בנאמנות ובאחריות ע"י הילדים הגדולים ועל כך עוד יסופר בהמשך. אבל, גם הם התלוננו על העבודה הקשה והמשעממת.
כיון שאני שולט בגרמנית וגם עובד בגן, התחלתי לקרוא בספרים שמצאתי. גיליתי שם הרבה דברים שלא ידענו ובין היתר מצאתי גם ציור של כלי עזר לדילול הגזר. חיפשתי מכשיר דומה בחנויות לכלים חקלאיים, הכל לשווא. והנה בבנין מוזנח ליד תחנת האוטובוס הישנה בת"א, מצאתי חנות עם כלים, ובפינה חשוכה את הכלי שחיפשנו.
הכלי התקבל בפקפוקים ע"י חברי לגן, אבל כאבי הגב שכנעו.
ניסינו, זה לא היה במאה אחוז כמו בעבודת יד, אבל עשה את המלאכה לפחות ב- 80% הצלחה.
אגב, לא הייתי היחיד שגילה את הכלי. באחד הכנסים של הירקנים, המליץ אחד הקיבוצניקים על כלי דומה שעבד בהצלחה בגן הירק שלו.
תוך כדי עיון בספר הגרמני שהוזכר לעיל, נודע לי גם הפֵּרוש הנכון של שם משפחתי הקודם קרומהולץ. בספר נקרא בשם זה: מחרשת עץ. כנראה אחד מאבות אבותי היה חקלאי בימי הקיסר האוסטרי יוסף השני. בתקופה ההיא נתנו שמות משפחה ליהודים באוסטריה.
