בעשור של 1980 נרתם הקיבוץ יחד עם קבוצת חולדה וביוזמת מוסדות התנועה, למשימת התיישבות - הקמת קיבוץ חדש בדרום הר חברון בשם הר עמשא.
בשנת 1987 כבר עלה הגרעין הראשון להר ואחריו הכשרות נוספות.
חברי הגרעינים, בני טובים עם פוטציאל מבטיח, עברו תקופת גיבוש והכשרה בקבוצת שילר.
אפשר לומר שכמחצית הקיבוץ, בחדווה, היה עסוק סביב חברי הגרעין. חבר אחד במשרה מלאה, ואחרים בזמנם החופשי. קבוצת שילר השקיעה משאבים וכוח אדם ללא גבול, התייחסנו לפרוייקט הקמת הקיבוץ הצעיר כאל מפעל חיים.
נוכחותה של קבוצה ישראלית כל כך איכותית בקבוצה, השתלבותה בחיי העבודה, התרבות, הקשר החם עם המשפחות המאמצות הביא לגיבוש הגרעינים. מאידך קבוצת שילר יצאה נישכרת לא פחות, מעיסוק כל כך אינטנסיבי בתחום של התיישבות חלוצית.
בתום כמה שנים בהן ישבו בהר עמשא קבוצות ש.ש, סוף סוף בתחילת 1987 עלו להר להתיישבות קבע הגרעינים הראשונים נעלה ונישא. מוסדות התנועה, קיבוץ חולדה, הסוכנות היהודית, כולם ליוו וטיפלו באהבה את הרך הנולד.
ההרכב האנושי של חברי הגרעינים נטע תיקוות שהנה זרענו השקנו טיפחנו וכבר אנו רואים את הפירות.
ואכן, במשך כמה שנים היה קיבוץ הר עמשא ספינת הדגל של התקם.
בל"ג בעמר תשמ"ח - 1987, בשנת חגיגות ה-60 בשילר, נערך טקס העליה הרשמי ברוב עם. כמעט כל חברי קבוצת שילר ותיקים, משפחות שלמות עם הפעוטות, עלו בשיירה להר. צעירי ההר שרו לנו חברי ההתיישבות הותיקה בחג ה - 60
...עומדים אנו כאן ושמחים בחגכם
וללב מתגנבים הרהורים -
איך אנחנו בהר, נראה במקומכם
בעוד כשישה עשורים....
כן עוד תראו עוד נבנה פה קיבוץ
דשא, שדות וצחוק ילדים
באדמה עמוק שורשינו נעוץ
אולם חלומינו גורד הוא שחקים.
תוך שנים מעטות, התנפצו התיקוות וקיבוץ הר עמשא היה בבחינת ה ח ל ו ם ו ש י ב ר ו.
אמנם הקשרים עם מגשימי ההתיישבות בקיבוץ הצעיר לא נותקו, אבל אט אט החלו להתגלות בקיעים.
גלי עזיבות עברו על הגרעינים, משבר ועוד משבר ובאמצע שנות ה-90 כבר לא נותר מאומה מחלוצי ההר.
כולם נשא הרוח, הם התפזרו בארץ איש איש לדרכו.
ההר התרוקן ממתישביו המקוריים, הצעירים והתמימים.
