סיכום רשמיה של דניה גורדון ששהתה אצלנו כמתנדבת כ- 7 חודשים.
הגעתי לשילר בינואר 1988. חששתי מאד. ידעתי שכאן יהיה שונה לחלוטין מצורת החיים שאליה הורגלתי, ובעצם רציתי לבוא לקיבוץ במשך זמן רב, אך לא היה לי מספיק אומץ.
בסופו של דבר אזרתי אומץ, מבלי שידעתי לקראת מה אני הולכת, והגעתי הנה.
בהתחלה ירד גשם זלעפות, גשמי חורף, אבל זה לא הפריע לי משום שעדין היה חם יותר מהמקובל באנגליה בחודש ינואר.
הופתעתי לגלות כמה שהקיבוץ יפה. הנוף והסביבה היו יפהפיים, הגנים מטופחים מאד וגם הבתים היו יפים. הכל היה כל כך יפה. חדר האוכל היה גדול מאד וחדש לגמרי. בסה"כ מצאתי שהקיבוץ מאד מודרני.
התחנה הבאה היתה עבודה. טוב, זה היה שונה. אני הייתי רגילה ללבוש בגדים יפים - חולצה וחצאית - ולשבת ליד מכונת כתיבה כל היום. אבל, עכשיו מצאתי את עצמי קמה ב- 5.30 בבוקר, לובשת מכנסיים ומגפיים שגדולים עלי בשתי מידות, ואחר כך מזנקת בין עצי התפוזים, עולה ויורדת בסולמות כל הבוקר. זו בהחלט היתה צורת חיים שונה עבורי, אבל התרגלתי אליה. ככל שחלפו השבועות התחלתי לשכוח כיצד היו חיי בבית. התאהבתי בכל זה.
הדבר החשוב ביותר שגיליתי היה מידת הידידות שהפגינו האנשים. בזמן קצר הכרתי הרבה מחברי המשק וחברותיו ורבים הזמינו אותי אליהם לכוס קפה. הרגשתי כמו בבית. הרגשתי שייכת למקום. הפכתי לחלק ממנו.
אנשים רצו להכיר אותי, את שמי ואת צורת חיי באנגליה. כולם גילו ענין כה רב. דבר כזה לא קרה לי באנגליה. שם האנשים מסתגרים ולא מתעניינים בזולת, אלא אם כן הם חייבים לעשות כן.
אבל כאן באמת רצו בכך וגם אני רציתי להכיר את כולם. זה כמו משפחה אחת גדולה. כולם מכירים את כולם ודואגים לזולת, עוזרים זה לזה, מטפלים זה בזה, וזו הסיבה לקירבה ולחוזק.
להיות מתנדב שונה כמובן מלהיות חבר, אבל במהרה למדתי הרבה על צורת החיים של אנשי המשק, עבודתם והחובות המוטלות עליהם. כולם עובדים למען הזולת ומתחלקים בכל.
נהניתי להיות מתנדבת. כל כך נהניתי. בתוך מס` שבועות התיידדתי עם יותר אנשים מאשר בכל ימי חיי. הכרתי מישהו, ולמחרת כבר הרגשתי כאילו שהכרתי אותו שנים. היה מענין ביותר לפגוש אנשים ממקומות שונים בעולם, מסגנונות חיים השונים משלי, ואין עוד מקום על פני כדור הארץ בו ניתן לפגוש את כל האנשים הללו ביחד מלבד בקיבוץ.
הקיבוץ דאג לנו מכל הבחינות. לקחו אותנו לטיולים באופן קבוע והיינו מאד מרוצים מהם. עשו הכל כדי להנעים את שהותנו ובהחלט נהנינו.
דברים קטנים משכו את תשומת לבי, למשל, כאשר חבר שאל אותי אם יש לי קומקום חשמלי ותשובתי היתה לא - הוא נתן לי קומקום כבר למחרת. וכאשר ביררתי אם אפשר לקבל מראה - מצאתי מראה על המרפסת למחרת בבוקר. לדברים הקטנים הללו היה ערך רב בעיני.
בסך הכל, שבעת החודשים האחרונים של חיי היו הטובים ביותר. נהניתי מאד ואצטער כשאצטרך לעזוב.
אבל אני יודעת שאשוב לכאן. שילר תמיד תהיה חלק חשוב מחיי, אספר עליה לילדי ולנכדי, ואמליץ בפניהם לעשות את מה שאני עשיתי.
תמיד אשא עימי זיכרונות נעימים משילר ולא אשכח אותה כל ימי חיי.
תרגמה מאנגלית: גבי רבד
