הם לא באים הם נשארים פה
עלים 1968
על לוח המודעות היה כתוב: הערב בשעה 8.00 יתקיים בת"א, על מגרש אליצור, משחק בכדור סל בין אליצור ב` ובין נבחרת קבוצת שילר. האוטו ייצא בשעה 7.00 בערב בדיוק. חברים ואוהדים מוזמנים.
בשעה היעודה התאסף ליד חדר האוכל קהל מגוון, שמנה את סגל הנבחרת שלנו, ראש הקבוצה עם כדור ביד, אוהדים מבני התשחורת, וקומץ חברי משק אוהדי ספורט.
הופיעו גם כמה מתנדבות שחורות ובלונדיניות אוהדות ספורטאים.
במצב רוח מרומם הגיעה השעה 7.00, ואין זכר לפורד. בינתיים חיוו המומחים את דעתם על רמתה הנמוכה של הקבוצה היריבה, וכמה סלים הם יקבלו מאתנו. את הסלים שאנחנו נקבל מהם בכלל לא הזכירו. השעון כידוע זה לא טרקטור, הוא הולך כל הזמן. השעה כבר שבע וחמישה, שבע ועשרה, בשעה זו מתעוררים כמה ספקנים ושואלים - מה קרה שהאוטו לא הגיע?
מתברר שסידורי ההסעה הם כדלקמן: הנהג שצריך להסיענו בפורד הוא גם שחקן הנבחרת, והוא צריך להסיע את המרצדס עמוס הפרי לתנובה, שם לפרוק מהר, לנסוע לנהג הפורד, להשאיר שם את המרצדס, לקחת את הפורד, לחזור מהר למשק, לקחת את החברים ולנסוע לתל אביב. סידור מצוין, אבל השעה היא כבר 7.15 וחלק מהקהל מתחיל להרהר בקול רם דברי ביקורת על סדרי התחבורה.
בינתיים קופצים כמה מהחברה לג`יפ ודוהרים לראות היכן הנהג עם הפורד. השעה היא 7.20 ולא רואים - לא ג`יפ, לא מרצדס ולא פורד. האופטימיסטים בינינו עושים חשבונות כמה מותר לאחר לפי החוק, ומתברר ששעתנו עוד פנויה, אבל מי שומע להם, כולם צופים לכיוון הכביש, מחכים לישועה שתבוא. השעה היא 7.25. סוף סוף רואים אורות מתקרבים של כמה כלי רכב. ראשון מופיע הג`יפ ואחריו הפורד הגואל.
עולים מהר ונוסעים. בדרך מספרים נוסעי הג`יפ את קורות נהג המרצדס שהיה צריך להביא את הפורד. מסתבר שתנובה מתחילה לקבל תוצרת רק מהשעה 6.00, וגם בשעה מאוחרת זו, העובדים לא ממהרים במיוחד, בפרט שהם לא ידעו על בעיית התחבורה שלנו. ועוד מתברר שחוץ מהאוטו שלנו הגיעו לשם עוד אי אילו מכוניות עם תוצרת, ויש תור ויש ותק. בקיצור, נס שהוא הגיע בכלל.
הנהג עושה מלאכתו אמונה ומדהיר את הפורד קדימה. ככל שאנחנו מתקרבים לתל אביב, עולה קצת מצב הרוח. שוכחים את התלאות וחוזרים לדון בניצחון המובטח. בשעה טובה אנחנו מגיעים למגרש. עוד לפני שמוצאים מקום חניה, קופצים כולם ורצים למגרש הסגור בגדר גבוהה עם דלת כניסה. אנחנו שומעים מהמגרש המואר ריצת שחקנים, הדיפת כדורים ושריקות משרוקית. המבינים בינינו מסבירים תופעות אלו כאימון הקבוצה היריבה. אני כשלעצמי, מבין את הריצה והכדרור כאימון, אבל בשום אופן לא מבין למה מאמנים השופטים את משרוקיותיהם.
כך אנו מגיעים לכניסה. שם עומד ברנש אלים, חוסם דרכנו ושואל: מי אתם ולאן אתם ממהרים? אנחנו מקבוצת שילר, עונים כולם במקהלה. יש לנו פה משחק, ממשיך ראש הקבוצה שלנו. אבל הרשע העומד בכניסה לא מתרגש כלל ועונה כבדרך אגב - אמנם כן, קבוצת שילר היו צריכים לשחק כאן בשעה 7.00, כיוון שלא הופיעו בזמן, זיכו השופטים את הקבוצה בשתי נקודות עבור ניצחון שלא טרחו עליו כלל.
ועכשיו, מוסיף ואומר אותו רשע, משחקות שתי קבוצות שהיו צריכות לשחק אחרי כן. ואמנם כן, רואים על המגרש שתי קבוצות קולעות סלים לכאן ולכאן. אלה היו קולות הריצה והשריקות ששמענו בדרך הנה.
ראש קבוצתנו מתרתח וצועק: מה פתאם 7.00? בהזמנה שקיבלנו כתוב בשעה 8.00. תראה את ההזמנה, מבקש שומר הסף. ראש הקבוצה מפשפש בכיסיו ומעלה חרס. אבל הוא פותח את פיו וצועק : תן להיכנס, אנחנו נגיש תלונה, נפנה למרכז הפועל, נתבע אתכם למשפט אנחנו... אנחנו חוזרים הביתה.
דוממים וכואבים על מפח הנפש שנגרם לנו, אנו יושבים בדרך חזרה בלי לטעום אפילו מנה פלפל בתל אביב. בדרך, כיאה לאנשי משק התחילו לדבר על ענפים חקלאיים כולל הרפת, והזכירו במיוחד את העגלים. לא ירדתי לסוף דעתם למה התכוונו.
ובאשר לי, אני הצלחתי להכפיל את הנסיעה היחידה הזו לשתיים - פעם ראשונה ופעם אחרונה.
