בית הכנסת תפארת צבי - ענת עפר

 1998 מתוך עבודה על בית הכנסת - קורס אדריכלות אי משנת 1948
 
א. הרעיון.
בין החברים הותיקים היו כאלה, שהלכו לבית הכנסת הקרוב לקבוצת שילר, בזרנוגה. גם אם בצעירותם לא פקדו לעתים קרובות בית כנסת, בזקנתם חזרו למקורות, כי רבים באו מבתים
מסורתיים, והכירו את התפילות מילדותם. כאשר הצטרפו בשנת 1966 שלמה דולגין ומשפחתו לקבוצה, הצטרף אליהם בתפילות.
שלמה דולגין, יליד הארץ, בא מבית דתי, ובילדותו למד בבית ספר דתי. מתוך מודעות כי גם בישוב יהודי חילוני צריך להיות סימן ליהדות , הוחלט ב- 1971 להקים בית כנסת. שלמה מיר, מותיקי המקום, יחד עם שלמה דולגין, ובעזרת תרומות שאסף דולגין ממשפחתו, מהמועצה האזורית וממשרד הדתות, היו ממקימי הפרויקט. שם בית הכנסת תפארת צבי, הוא על שם אביו של דולגין, צבי זל. בית הכנסת אורתודוקסי, ויש עזרת נשים. את ספר התורה קיבלו ממשרד הדתות, מתוך מלאי הספרים שהגיעו מרומניה וכן ספרי לימוד תורניים. תחילה התפללו במקום  כעשרים מחברי הקבוצה, אך היום נשארו רק חמישה חברים שבאים לתפילת יום שישי ושבת. שאר המתפללים הם מאנשי מרמורק השכנה, או מהשיכון של העולים החדשים מרוסיה. בבית הכנסת חוגגים את הבר מצווה של הבן, שבוחר לעלות לתורה, ברית מילה או חתונה.
 
ב. התיכנון והביצוע
הארכיטקט של בית הכנסת, כולל העיצוב הפנימי, היה אוריאל שילר. המקום שנבחר לבנייתו, הוא ליד בית התרבות בית ביננשטוק, שגם אותו תיכנן שילר , שלושים שנה קודם לכן. השרטוט  מ- 1/2/1971 מראה תוכנית קרקע טובה של בית התרבות, כפי שהיה לפני הוספת בית הכנסת. השינוי בין התיכנון לביצוע, הוא במקום המדויק של בית הכנסת, שבביצוע זז לכיוון מזרח, עד שבולט כ- 1 מ`  מהבניין הקיים. בחלק המערבי יש מרפסת מקורה עם ארבע עמודים ריבועיים, בהמשך המרפסת המקורה הקיימת. חיבור שני החלקים ניראה מושלם, ולא ניתן להבחין כי עברו שלושים שנה בין בנייתם.
עיצוב ארון הקודש והבמה, התקרה והתאורה היה חלק מהתכנון הכללי של שילר.
ב- 13/3/1975 התקיים טקס חנוכת בית הכנסת.
 
ג. תיאור המבנה.
בית הכנסת נבנה כתוספת בחלק הדרומי של מבנה קיים.(בית ביננשטוק) גודל התוספת 8.20 מ` X 6 מ`, בנוסף ליחידת שירותים, וכניסה מקורה, עם  ארבע עמודים מרובעים. הקיר המזרחי בולט מהבניין הקיים ב- 1.05 מ`, ובכיוון צפון יש דלת וארבע מדרגות. העמודים במרפסת הכניסה עשויים מלבנים וצבועים בצבע לבן, ועומדים בהמשך למרפסת הקיימת. המבנה מטויח מבחוץ, וצבוע בצבע אדום/חום, כמו כל הבניין. הגג והמרפסות מכוסים רעפים אדומים, והתקרה במרפסת עשויה מסרגלי עץ, צבועים בחום כהה. בקיר הדרומי של בית הכנסת רואים שלושה  חלונות מלבניים אנכיים. החלק התחתון של החלון, גדול יותר ומזכוכית שקופה. בחלק העליון יש ויטראז`, על פי תכנונו וביצועו של שדמי, מקיבוץ נחשון. בפינה הדרומית/מערבית יש חמש מדרגות המובילות אל דלת זכוכית בקיר המערבי, הכניסה לעזרת הנשים, ואל המרפסת המקורה. מעל דלת הכניסה לעזרת נשים יש שלושה חלונות עם ויטראז`ים. בקיר הצפוני רואים את הכניסה הראשית, עם שתי דלתות זכוכית; ליד כל דלת יש שני חלונות, ובחלק העליון ארבעה חלונות עם ויטראז`ים. בקיר המזרחי בחלק העליון רואים חלון רחב, מחולק לשישה חלקים עם ויטראז`ים. בחלק התחתון ניצב קיר כמו מסך עשוי מסרגלי עץ, בכל רוחב בית הכנסת. במרכז נמצא ארון הקודש, ומשני צדדיו  יש מקום לאחסון ספרי לימוד תורניים, סידורים, וספרי תפילה. התאורה מעוצבת מארבע קורות עץ ארוכות, באותו צבע כמו שאר חלקי העץ, עם כדורים גדולים מזכוכית. לפני ארון הקודש תלויה פרוכת מקטיפה כחולה, רקומה בזהב. הקירות מטויחים, וצבועים בלבן/ בייז. השולחנות והכיסאות הם פשוטים, עם רגלי ברזל ומושב ומשענת מפורמייקה חומה, השולחנות מכוסים במפות לבנות. הריצוף ממרצפות בהירות וכהות, היוצרות דגם של פסים. בעזרת נשים יש מרצפות בהירות בלבד.
 
 
הארכיטקט אוריאל שילר נולד ב- 14/3/1907 בברטיסלבה, (צכוסלובקיה של היום) הוא סיים את לימודיו לתעודת גמר בהנדסה בשוויץ,   Diplom. Bau Ingenieur .  בנוסף למד שלוש שנים באקדמיה לאומנויות בוינה (1930- 1933), שם למד בכיתת אומן לאדריכלות בהדרכה של הפרופסור Peter Behrens  (1930), היה אסיסטנט של פרופסור H. Brunner (1931), ולמד אדריכלות פנים ובנית רהיטים אצל פרופסור Oscar Strnad   (1932). הוא עלה לארץ בשנת 1933, ובשנתיים הראשונות חי ברחובות ועבד אצל הארכיטקט הברשיין באותה עיר. באחד מימי השבת בשנת 1934/35 טייל עם אישתו בסביבה של המושבה, ופגש את יוסף שפרינצק, פעיל בסוכנות הציונית (שהיה מאוחר יותר יושב ראש הכנסת). שפרינצק סיפר לשילר, כי הוא בדרכו להתיישבות חדשה, ושם מחפשים  ארכיטקט, שיעזור להם בתכנון המבנים במקום. הוא הציע לשילר, שהוא ואישתו יתלוו עליו לביקור במקום, ואולי הוא יהיה גם היועץ והארכיטקט של קבוצת שילר. אוריאל שילר נענה להצעה זו, וכך הפך לבן בית בקבוצה. הוא קשר קשרים חברתיים עם רבים מחברי הקבוצה. גם כאשר עבר כעבור שנתיים לגור בתל-אביב, ביקר כמעט בכל שבת במקום והיה הרבה יותר מארכיטקט, שבנה בית זה או אחר. אוריאל שילר נפטר בשנת 1992, וקבור בקבוצת שילר.



אוריאל שילר לא קיבל שכר עבור התכנון של בית הכנסת, אלא הבטיח לעצמו ולאשתו חלקת קבר בבית הקברות המקומי (שתכנונו היה אף הוא אחד מהפרויקטים שלו).
 
בקיר הדרומי והמזרחי יש גינה, בעיצובו של אדריכל הגנים אורן ויינברג, שעבד במשך שנים עם אוריאל שילר, והיה שותף גם בתכנון הגנים ביד הנדיב בזיכרון יעקוב.