אי אפשר לדבר על החורשה מבלי לחזור כמה שנים לאחור.
כשהיינו ילדים, שדות החקלאות לא היו מפותחים כפי שהיום. גם החקלאות עצמה היתה מפגרת בעניינים מסוימים. שטחים שוליים רבים לא היו מעובדים, וגם במטעים עצמם היתה צמחיית בר רבה ביותר בעקבות שיטות העיבוד של אותם הימים.
לשטחים אלו היינו הולכים כדי לראות את התפתחות הצמחייה ובע"ח במשך השנה.
כיום, לאחר עיבוד אינטנסיבי של החלקות, כולל החלקות השוליות, ושינוי שיטות העיבוד בתוך המטעים, נעלמה צמחיית הבר כמעט לגמרי מאזורים אלה.
השטח היחיד כמעט שנשאר במשק, בו יד אדם כמעט ולא נגעה, זה שטח החורשה. אמנם בשטח זה ניטעו ע"י החברים חרובים ואורנים, אולם עיבוד קרקעי כבר לא נעשה בו שנים רבות, וצמחיית פרחי הבר פורחת בו בכמויות כל שנה.
לצערי הרב, במשך השנים האחרונות חלה נסיגה איטית ומתמשכת בערך של שמירת החורשה כמו שהיא. הדבר נעשה ע"י אנשים אשר אינם מודעים לחשיבות הדבר, או שזה לא מעניין אותם כלל.
הנזק נעשה ע"י גיזום עצים שלא בזמן, הוצאת אדמה, הפיכת החורשה לשטח בנוי, מעובד, ודוגמאות נוספות לא חסרות.
כיוון ששטח החורשה הוא המקום היחידי במשק עם צמחיית בר טבעית, הפך המקום ליעד לטיולים לילדי המשק הקטנים והגדולים, טיולים להכרת הצומח והחי במקום. אם אינני טועה החלה בזאת זלמה מוקסיי, בהיותה גננת, והדבר נמשך עד היום.
הילדים יכולים לראות את התפתחות צמחיית מישור החוף ללא בעיות וללא ספרים, אלא בטבע עצמו. שלא לדבר על איסוף הפטריות אשר נערך כאן במשך החורף ע"י חברים וילדים.
ישנה חשיבות רבה להשאיר את המקום כמו שהוא.
א. על מנת לראות ולהראות איך נראה האזור לפני שהחלה תנופת הבינוי והחקלאות.
ב. כנקודת לימוד והדרכה לילדים על החי והצומח באזור ועל ערכי שמירת הטבע.
אנחנו נוסעים לטיולים במקומות מרוחקים ביותר כדי להנות מנופי הטבע, אבל בבית שלנו אנחנו מזניחים את שמורת הטבע (כמו כל דבר אשר מקבלים בחינם).
