על קצה המזלג
היה היתה פעם, לפני הרבה שנים (עוד לפני קום המדינה) - מכבסה , לא רחוק ממקום מכון היופי הנוכחי של החברות.
שר המכבסה היה פיקו. הוא שלט בשתי מכונות כביסה, תוף סחיטה אחד, מים +חומרי ניקיון, על כביסת קבוצת שילר מגדול ועד קטן, כולל רפת. לייבוש תלו את הכבסים על חבל חופשי באויר הצח, שמש או גשם. גם סככה היתה למטרה זו.
נהוג היה שמקפלת כביסת ילדים גם מורידה את הכביסה, שהיתה בצמצום רב.
מטפלות זריזות היו רצות מלאות דאגה, שיהיה מה להלביש, והורידו מהחבל לא בדיוק מה ששייך לילדים שלהם. מי שלא היתה פנויה לעשות זאת, נשארה בצמצום עוד יותר גדול. בגדי שבת או חיתולים היו בקושי, (אם לא היתה איזו סבתא או דודה טובה...) ילד בן שנה אחת כבר לא היה זכאי להשתמש בחיתול. תארו לכם, מה זאת אומרת !
המקפלת היתה צריכה כאמור, להוריד מהחבל לתוך שקים גדולים שהיו פרוסים על האדמה (מתחת לחבלים), ולסחוב את החבילות הכבדות לצריף. את הכביסה המקופלת והממוינת, קשורה בשקים מסומנים, היו מובילים בעזרת סוסה ועגלה אל מוסדות הילדים.
מאוחר יותר השתכללנו, המצאה גאונית: לפרוס מס` שקים כמספר בתי הילדים ולמיין ישר מן החבל לשקים הנכונים, להביאם לסככה הקרובה, שם לקפל, לסגור, ולעגלה.
בזמנים ההם הילדים ישנו בבתי הילדים. לכל פעוט הכינה המטפלת סדין נוסף ללילה ופיג`מה. איך היא השיגה את הסדין? אם הוא הרטיב בשנת הצהרים, היא שטפה מהר ותלתה על החבל בתקוה שהשמש והרוח יפעלו.
על כן, אם אתם לפעמים לא כל כך מרוצים מסידור כביסת הילדים, תחשבו איזה שיפור יש היום לעומת מה שהיה פעם.
