הייתי מחסנאית באמצע שנות השלושים. הייתי עוד חדשה בקבוצה.
היו הרבה בעיות במחסן בגלל המצב הכספי שהיה אז. בימי רביעי נהגתי לחלק בגדים לחברים בתאים, לקראת יום שישי (לכל חבר היה תא משלו, ומדובר רק בבחורים. הבחורות הסתדרו לבד). בדקתי אצל כל חבר אם יש לו מה שצריך לכל השבוע - פיג`מה אחת, בגדי עבודה זוג אחד, שתי מגבות (אחת לחלק העליון של הגוף ואחת לחלק התחתון), תחתונים - זוג אחד, גופיה - אחת, זוג סחבות לרגלים (באותו הזמן היו עוטפים את הרגלים בסחבות, במקום גרביים, והולכים עם זה לעבודה).
אחרי שהייתי מחלקת את הבגדים בתאים, הייתי רושמת לי מה שחסר לכל אחד. למחרת, הסבתות שעבדו במחסן בתיקונים, היו מתקנות מה שחסר כדי שיהיה לכולם חבילה מלאה לקראת שבת.
כל הבגדים האלו לא היו מסומנים, וכל אחד קיבל מה שחזר מהכביסה ולבש בגדים ששבוע קודם לבש חבר אחר. (בגד מסומן, היה כל בגד שהיה רקום עליו בחוט אדום השם של החבר).
בשביל אחרי העבודה, מה שנקרא בגדי שבת, היה לכל חבר חולצה אחת וזוג מכנסיים אחד. הבגדים האלה, הטובים, כן היו מסומנים, וכל אחד קיבל רק את הבגדים שלו. בכל יום שישי בבוקר הייתי נכנסת לחדרים של החברים ולוקחת מכל חדר את הבגדים האלו - מכנסיים וחולצה של שבת - מכבסת, מייבשת, מגהצת ומחלקת חזרה לתאים, כדי שאפשר יהיה להתחיל שבוע חדש. בגלל שלכל אחד היה רק זוג אחד של בגדי שבת, היה לחץ מאוד גדול ביום שישי בבוקר להספיק לאסוף את כל הבגדים המלוכלכים, ולהכין אותם באותו היום לשימוש מחדש, לקראת שבוע נוסף.
אני באתי לקבוצה עם קצת כסף. באותו זמן, ידידיה היה הגזבר בקבוצה. אני פניתי אליו, והצעתי לו שבכסף שלי נקנה לכל חבר עוד חולצה ומכנסיים, כי לכל אחד היה רק זוג אחד לאחרי העבודה. ידידה מאוד התרגז, ואמר שהוא לא מסכים לזה בשום אופן, כי לקבוצה יש המון חובות, והוא כגזבר לא יכול לעבור במושבה רחובות מרוב זה שלוחצים עליו. (אני ראיתי שבלב שלו הוא היה מאוד מרוצה מזה שיש לי כסף פרטי).
מאז אותה שיחה עשה לו מנהג לבוא אלי כל שבוע, ולבקש ממני כסף. אף פעם לא שכח להגיד לי: אני אחזיר לך.
הוא ידע ואני ידעתי שהוא לא יחזיר, כי פשוט אין לו. אני גם ידעתי כמובן - חברת קיבוץ אסור שיהיה לה כסף פרטי.
אחרי זמן קצר הכסף שלי נגמר. ידידיה היה אומלל, הוא שאל אותי מה יהיה? אמרתי לו - אולי חברה אחרת תבוא עם כסף ותיתן לך.
ראיתי שאני לא מצליחה לקנות עוד זוג בגדי שבת לכל חבר, והחלטתי לעשות מהפכה. דיברתי בשיחת חברים ואמרתי: כל חבר צריך ביום שישי בבוקר להביא בעצמו את הבגדים שלו למכבסה, כדי להקל קצת על המחסנאית, שאין לה זמן להסתובב בכל החדרים. החברים מאוד לא אהבו את הרעיון הזה, אבל אני הפסקתי להסתובב בחדרים שלהם ולאסוף את הכביסה המלוכלכת.
בסוף, הבחורים התרגלו להביא את הכביסה המלוכלכת ביום שישי בבוקר, ולקחת את הכביסה הנקייה ב-4 אחה"צ, כל אחד את החבילה שלו.
