עלים 1978
חוויות ורשמים מכנס עובדי מחתרת תע"ש
לרגל 30 שנה לעצמאות מדינת ישראל
לכנס התאספו כ- 300 איש ואשה, קשישים וישישים שבאו להשתתף בכנס המיוחד הזה. נפגשו חברים למחתרת שרובם לא הכירו אחד את השני, פרט לפעילים ולמנהלים שביקרו במכונים.
קיבלו אותנו בכבוד ובהערכה. הארגון היה למופת והיחס נפלא. לאחר כיבוד קל, ביקור בשני מפעלים גדולים לייצור תחמושת קלה וכבדה: מקלעים, תותחים, טנקים ומטוסים. עובדים בהם כמה אלפי פועלים השולטים במכונות חדישות. אמנם שמענו על כך, אבל טוב מראה עיניים.
כשראינו כיצד המכונות פולטות חלקי תוצרת בכמויות ובאיכות, התפעלנו והתרגשנו. כיצד ניתן להשוות את הנעשה מאז ועד עתה. משל לאדם שהלך תמיד ברגל ועכשיו הוא נוסע במכונית.
כיצד התבצעה קפיצת דרך זו? נס פח השמן לא קרה. מי עשה ומי בנה כל זאת? מתי התחילו? מי היו הממשיכים? (לא הסבירו לנו את התפתחות הדברים, שכחו כנראה).
אבל אנחנו זוכרים ויודעים ששר הביטחון הראשון היה בן-גוריון ז"ל, וסגנו היה שמעון פרס. ובשטח זה, עם קום המדינה, עשה שמעון גדולות. זוכרים את יוזמתו הברוכה בעיקר בצרפת לרכישת הכלים, הידע, ועוד ועוד.
שאלתי את עצמי היכן הוא, מדוע אינו איתנו כאן? היו נאומים וברכות ואיש לא הזכיר את שמו. הרהרתי כיצד הוציאו חוליה מהשרשרת ההיסטורית הזאת. בלי בושה משחזרים את ההיסטוריה לעיני הציבור שעוד זוכר ויודע את האיש ופועלו.
אחרי ביקור במפעל גדול שני, הדגיש המדריך שהרבה מתוצרת זו, מייצאים לארצות אחרות. לא אמר לאן, אבל הדגיש שזה עסק טוב ומרוויחים הרבה במסחר בנשק וזה כדאי. הדגשה זו שוב עוררה בי הרהורים וזכרונות מימים רחוקים.
בעודני נער צעיר, שמעתי באגודת פועלי ציון את ההימנון באידיש. בין היתר שאלו בשיר: מי הם השונאים שלנו? אלה הם האימפריאליסטים, הקפיטליסטים, מייצרי וסוחרי הנשק, מסיתים למלחמות ע"מ למכור אותו ולהתעשר על חשבון הדם של העמים האומללים.
הייתי במבוכה על הדרך הנפתלת שלי: חלמתי על צדק ויושר, ומציאות החיים משנה עד כדי כך את הדברים. אני שהייתי רק עובד במחתרת להגנת חיינו, פתאם אני מוכר נשק. למי ?
לא אמרו. ידוע שלאנגליה, לצרפת וגרמניה, אנו מייצאים פירות וירקות או פרחים. הם אינם זקוקים לנשק שלנו. באים בחשבון רק עמים בלתי מפותחים, שיהרגו אחד את השני.
קושיה זו מנקרת במוחי. אשתחרר ממנה אולי ע"י זה שאשפוך אותה על הנייר.
הכינוס נגמר, קיבלנו תעודת הוקרה, תבליט נחושת, עליו ריקועי מפת 39 המכונים במחתרת של התע"ש. בנוסף חוברת מהודרת, ושלום על ישראל. אבל לא. שוב הפתעה לא נעימה ומביכה:
בחוץ, קרוב לאולם, יושב שמעון פרס. לשאלה מה אתה עושה בחוץ? מדוע אינך בפנים? ענה: לא הזמינו אותי.
התחמקתי מהר מהמקום וכעסתי על עצמי, איך זה שלא ידענו.
מה ראה שמעון פרס לטעות ולהפגין בדרך זו ?
