08-9372824
צור קשר
mazkirut@shiller.co.il
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
עלים 17.10.1965
מצאנו את תמונת חדר האוכל הישן. כניסה עטורת ירק, גגון מצל ובו קולב כבד וישן. חברה עם מטפחת לבנה בשערה, מחייכת כנראה.
ובחוץ - פעמון.
על עמוד ברזל תלוי לו צינור כבד בקוטר 10, נשען על הקיר, המוט בו היו מכים עליו בעת הצורך.
באנו עם התמונה אל החברים, צעיר ומבוגר, ואמרנו להם: זה מזכיר לי - נא להמשיך. ומנקודה זו, רשות הכתיבה להם.
קונסטרוקצית ברזל. חתיכת צינור ברזל מושחל על חוט ברזל ועל ידו מוט ברזל.
הפעמון !
היה סמל הפשטות והיעילות, פעמון החברה החדשה, רס"ר הקבוצה.
הפעמון !
נזכור: איך החריד מצפונם של עצלים במיטתם והעיר חרוצים לעבודתם. איך קרא רעבים לארוחה - חברים לאסיפה והזעקה.
הפעמון !
נזכור: כאשר השומר נרדם או כשהתורן במטבח שכח את הזמן. איזו מבוכה. איזו שערורייה. ריצות וצעקות, גם בדיחות וחומר לאסיפות אין שיעור. בלעדיו אי אפשר.
הפעמון !
ופתאום הלך לעולמו. נדם. נשמתו נחה אי-שם בארכיון. לא מצאנו בספר הפרוטוקולים. גם זקני העדה לא זוכרים החלטה, איך, מתי ולמה נדם. שיני הזמן חזקות מברזל ומפלדה. אפילו מהחלטה. ככה הלך לעולמו.
הפעמון !
אחריו הלכו חבריו. הקומונה, המקלחת הציבורית, וכו`. מי עוד קיים, אוי לקיים. כובע הטמבל בעבודה, מכנסי חאקי וחולצה פתוחה נשארו לפליטה. רק זה.
קראנו, שא שטיל [הס מלהזכיר], בעיתון על קרב במלון הילטון בין השר למלצר.
אוי לאותה בושה.
נזכור. הגיע הזמן לצלצל בפעמון...
בפעמונים !
מ.ב.ג.