עלים 15.12.1961
עם בוקר, כשהשמש עדיין לא הציצה ממזרח, התעוררתי. אחרי סידורים מעטים יצאתי לעבודה בלול. בחוץ היה קר. העשב הירוק היה רטוב מטל הלילה. ציפורים זימרו מעל העצים הירוקים והגבוהים שיר בוקר, ועפו מעץ לעץ בציוץ דקיק.
הסוסות גרסו מן החציר שהיה מונח באבוס והפרות נהמו ופלטו מפיהן אדים. אחדות רבצו על הבוץ והסתכלו בי בתימהון, אחדות שרבבו ראשיהן מבעד למסגרת כמבקשות אוכל. נתתי להן חציר ותערובת ופניתי לחמור האפור ונתתי אף לו לאכול.
מנדל הגיע והתחלנו לחלק תערובת לפרגיות. עופות ששבקו חיים לכל חי ועברו לעולם שכולו טוב, נחו בדרך הראשית וחיכו לקבורתם.
כשגמרנו הלכתי לסככת הפיטום וחילקתי תערובת לעופות הצעירים, אחרי שעשיתי פוגרום בעכברים אשר הסתננו בהמוניהם לעגלת התערובת וקיימו שם אסיפה. רגליהם השריריות לא עמדו במבחן של קפיצה לגובה ואחרי דקות ספורות הצטרפו כולם לנחלת אחיהם ואבותיהם.
כשגמרתי לחלק מים בשקתות, הלכתי לאכול. בחזרי חיכיתי לבוס שלי, מנדל, כדי שיגיד לי מה לעשות. לאה הופיעה כשהיא מקפצת על רגלה האחת ונחתה על אבן גדולה. שאלתי אותה: מה קרה לך? - נפצעתי מברזל אשר התגולל על האדמה. אחרי הפצרותי ניאותה ופנתה למרפאה. מנדל הופיע ואנו המשכנו לחלק תערובת ואחר כך אספנו ביצים בשלוש הסככות.
כשגמרנו, הופיעה לאה והחילונו לחלק חצץ בסככות. היא עבדה במרץ ובזריזות רבה למרות הכאבים ברגלה. מנדל המשיך למיין את הביצים ולהכניסן לארגז. כשגמרתי לעבוד נפרדתי ממנו בשלום ולהתראות.
החמור האפור נשא קולו בעת שחלפתי לידו. הסוסות והפרדה של ישראל נעלמו.
הציפורים נחו על העצים הירוקים בדממה. יהלומי הטל שנחו קודם על העשב נעלמו, והשמש היכתה על ראשי החי והצומח.
שלמה מחברת הנוער
