בעיות המים במשקנו - פלי ברוך 1958

עלים 1958
  לאט לאט ובקושי רב אנו מסתגלים לרעיון שהגורם שיוביל בעתיד את התפתחות החקלאות האינטנסיבית - יהיה המים .
אם לפני קום המדינה סבל היישוב העברי ואנחנו באופן חריף ביותר מחוסר קרקע, ואחרי כן עיכב את ההתפתחות החקלאית המחסור בכוח אדם, הרי היום, כששניים אלה ישנם, הולך ומתברר שהמים הם שיגבילו את המשך מפיתוח.
לגבי המשק שלנו, נראה לנו לכאורה שיש לנו בארות וכל זמן שישנן עוד שעות ביממה שהבארות עומדות - הרי הבעיה היא טכנית בעיקרה - למצוא הסדר לניצול טוב יותר של הבארות. לא כך הוא ! לכל משק הוקצבה כמות מים סופית אליה יוכל להגיע, וישנו פיקוח חמור עי שעון המים שהורכב ליד כל באר בהתאם לחוק המים.
כדי שנבין את חומרת המצב לגבינו, ננתח את חלוקת המים השנה בין הענפים
(החישובים נעשו לפני הבצורת):





400,000 מק

המטעים קיבלו:


250,000 מק

הבננות      


400,000 מק

גדולי שדה 


100,000 מק

לשתיה      


1,150,000 מק

סהכ:
 
בכדי להגיע ל-1,5 מיליון חסרים רק 450,000 מק מים המיועדים לגידולי שדה. זאת אומרת, שבכמות המים המוקצבת לנו נוכל להסתדר במשק, באותו היקף של גידולי שדה שיש לנו היום. פרושו של דבר למשל שכל הגדלה של הרפת שתבוא בעתיד, חייבת להיות על חשבון גידולים אחרים, כגון כותנה, תירס וכו`. דבר זה מחייב למצוא גידולים כאלו שנותנים את מכסימום היבול לא ליחידת שטח, אלא ליחידת המים (בגלל סיבה זו מונה אשכול את הרפת כאויב מס` 1 של החקלאות).
מכל האמור לעיל נראה שמשק המים שלנו ובעקבותיו כל המשק החקלאי, עומד בפני בעיות קשות ומסובכות.