זיכרו של שלמה שילר - א. ר. מאיר

במלאות 30 שנה לפטירתו
יב בחשון תשטז 1956
 
כימי דור עברו מיום פטירתו ביג בחשון (בשבת פרשת לך לך) תרפו.
כימי דור עברו מאז הגיעו ראשוני הקבוצה שלנו ארצה בנובמבר 1925. שמו של שלמה שילר מתנוסס על היצירה החקלאית - קבוצתית, אשר ראשונים הניחו לה יסודות - בהכשרה בקריית ענבים וברחובות ואחר כך בעלותם על הקרקע לפני 28 שנה. וכך נהיה השם שלמה שילר לראשון מנכסי צאן הברזל הרוחניים- נפשיים של ישובנו הקבוצתי.
מעטים בתוכנו שהכירו אישית או שראו אי פעם את שלמה שילר. מעטים גם היודעים את אורח הגותו ודרך חייו כמורה, כסופר, כנואם וכאיש ציבור העובדים בארץ - בכל זאת היה לנו שמו לנחלה רוחנית יקרה, באשר גם בלא יודעים, קיים קשר פנימי ואינטימי בין אישיות מיוחדת במינה זאת - ובין יצירתנו, בינה ובין הקבוצה בכלל. דור רחוק כן יזכרנו וכן ידע את שמו.
 
אכן נשתלב השם שילר ליצירתנו הקבוצתית עוד בטרם ידעו ראשונים את מקום התישבותם. הוא השתלב בחזונם עוד בטרם ידעו אם בכלל יגיעו להתישבות עצמית והוא נהיה לאחד הערכים שאינו ניתן לשקילה ולמדידה, אבל המהוה חלק מנשמת היצירה ומאורה הקורן...כי היה שלמה שילר אזרח שלם בממלכת הרוח, עובד הרוח במלוא משמעותה של מילה זו - אשר הגשים בדרכו הוא את האידיאלים שהוא טיפח כמחנך, כמורה הדור, כאיש ההגות העמוקה וכנושא מחשבתה של תנועת העובדים בארץ. ובתוך תנועת העבודה ראה בשניים את עיקר העיקרים, בשניים שהם אחד - בחקלאות ובקבוצה.
בהם הוא ביקש למצוא פתרון לשאלה, אשר הטרידה אותו מאד: מה יהיה גורלה של היהדות העתיקה בעלת השקפת העולם והשקפת החיים המיוחדות במינן, לאחר שעם ישראל יהיה לעם בעל לאומיות חילונית, המטפח ערכים לאומיים כמו כל הגויים. אם לא את כל התשובה, הרי חלקה מצא בתוך ציבור החלוצים בארץ כדבריו:
ובכל זאת לא אלמן עוד ישראל, היהדות לא תמה לגווע. ישנן שבולים בודדות שם בפינות נידחות שם בגולה, יחידים תמימים, שהשכלת זמננו לא הגיע אליהם ואין חלקם עם שום הסתדרות ואגודה. חייהם הם הזייה ממושכת, חלום אחד ארוך, חלום העבר; רעיון הבחירה לא נהפך להם למילה מתה. ויש יחידים וקבוצות רוויי תרבות אנושית, שבאו הנה לפלח את אדמת ישראל, וגם בקרב נפשם מתנוסס חלום גדול, חלום עתיד. הם חולמים על חשיפת מאורות חדשים, על גאולת עצמם ועמם מתוך הגשמת רעיון העבודה, הם מתנשאים בנפשם לעבור חלוצים לפני העם וליצור בארצנו פינת יקרות של שלטון הצדק בחברה, של חופש האישיות יחד עם שיוויון בני הקיבוץ (מה שאינו אלא המשך של רעיון הנבואה במיטב ימיה).
דומה כאילו היהדות, שהייתה השקפת עולם והשקפת חיים כאחת נפלגה לשתיים: השרידים היחידים שבגולה החזיקו בהשקפת העולם והעובדים שבארץ - בהשקפת החיים שבה ---
 
רוב ילדי רוחו של שלמה שילר (ויש אומרים כי העיקריים שביניהם) מפוזרים בכתבי עת שבשפות לועז (גרמנית ופולנית), אבל כתביו העבריים כונסו בספר בשם כתבי שלמה שילר בהוצאת מרכז המורים ובעריכתו של ר` בנימין והופיע בשנת תרפז. בתשג הופיע ספרו של דוב שטוק (סדן) בשם גורל והכרעה - משנתו של שלמה שילר. ובאחרונה: במעגלי הגות והגשמה (קובץ שלמה שילר וקבוצת שילר), שהופיע עי הקרן הקיימת לישראל בשנת תשיב במלאות 25 שנה לפטירתו.
בספר האחרון כבספר הראשון ישנם דברים מאירים וחמים על שילר ועל אישיותו, אשר אינם קשים ביותר לקריאה ויש בהם מן העניין הגדול למי שרוצה להכיר את האיש ופועלו. והאם אין זה מן החובה האלמנטרית של כל אחד מאיתנו (בפרט כאשר מדברים הרבה בזמן האחרון על חינוך רעיוני) להכיר את הדמות הזאת ואף לדעת מה הקשר שבינה ובין יצירתנו הקבוצתית?...    חובה פשוטה! הבה ונעשנה!