העילוי מביאליסטוק - תמר אבי יונה

תמר בוכשטאב - עלים מס` 38, 28.10.1955
 
בשנת 1892, ואבי יונה אז תלמיד בכיתה ה` של הגימנסיה הגרמנית בלבוב, התחילו הנערים בהשפעת חברים מכיתות גבוהות יותר, להתארגן בקורסים למדעי היהדות, היסטוריה של עמנו ולקריאה משותפת בדברי ספרות יהודית (סמולנסקין, מנדלה, מרץ). בין המרצים הופיע איש חדש כבן 25-28, אשר לא מכבר עבר עם בחורים יהודיים אחרים את הגבול בין רוסיה וגליציה, ברצון להימלט משירות צבאי של רוסיה הצארית.
היה זה שלמה בלאנקנשטיין מסביבת העיר ביאליסטוק - הוא שלמה שילר, העילוי החריף, בעל השכלה מסורתית יהודית מובהקת, גם חוקר אוטודידקטי מעמיק בשדה פילוסופיה, היסטוריה וסוציולוגיה אירופית.
 
לא עבר זמן רב והנוער היהודי הלומד בלבוב, חדור הכרה לאומית, מצא בשלמה שילר את המורה, אשר כוחו המגנטי-הרוחני, המוסרי והחינוכי, השפיע השפעה מכרעת על דור שלם של נוער בגליציה. לא היה זה דבר קל וטבעי לרתום את צעירי האינטליגנציה הגליציאית של אותה תקופה לרעיון התחיה הלאומית (עוד לפני הופעתו של הרצל). יהדות גליציה כנתיני אוסטריה ההבסבורגית, נהנתה בסוף המאה ה-19 ובהתחלת המאה ה-20 מחופש חברותי בולט וגם מרווחה חומרית ניכרת - ההתבוללות הפיצה חוגים רבים והרחיקה אותם לגמרי מהקשר עם העם ומולדו ההיסטורית.
 
עם הופעת שלמה שילר בלבוב, כאילו נתגלו מחדש לתלמידיו כל האוצרות הרוחניים והלאומיים של היהדות בתקיפות בלתי ידועה עד כה. האישיות הנלהבת של המורה, המטען העצום של ידיעותיו הלהיבו גם את השומעים וריכזו אותם סביב המרכז היוקד של אהבת ישראל והאמונה בייעודו הנצחי.
קרוב ל-20 שנה ישבה שלמה שילר אתנו בלבוב, חי גלמוד ובודד חיי נזיר. הוא התפרנס בדוחק משיעורים פרטיים, לרב למתמטיקה, שגם בה היו ידיעותיו יסודיות מאוד והמשיך בלימודיו הוא בלי לאות, אף כי לא השיג שום תואר אקדמי. בהיותו כבן 40, ביקר בקביעות, כתלמיד שלא מן המניין, באוניברסיטה הפולנית בלבוב ואני, סטודנטית בת 19, ישבתי על ידו על ספסל התלמידים בשיעוריו של פרופ` טברדובסקי, מורה דגול לפילוסופיה והקשבנו להרצאות על שפינוזה ותורת האתיקה (תורת המידות) שלו.
 
בלבוב יצא לאור ספרו הקטן הקיום הלאומי של היהודים (פורסם בפולנית), שהיה לגולת הכותרת למחשבה ההיסטורוסופית היהודית בדורנו, בדומה לכתבי אחד העם. שילר הוכתר גם אחרי הופעת הקונטרס שלו בכינוי אחד העם דגליציה – גם שלא היו חסרים קולות ביקורת להשקפותיו היסודיים ביחס לתפקידה ומהותה של הגולה בתולדות ישראל.
מוקף אווירת התבוללות ועסקנות של מדיניות הההווה, אפילו בתוך המנהיגות הציונית בגליציה, קם שלמה שילר בשנת 1910 ועלה ירושלימה, בה הוקם אז בית ספר תיכון שני אחרי הרצליה, והוא קיבל על עצמו את הנהלת המוסד החדש בעיר הקודש.
פה בארץ נפתחו מעיינות חדשים בלבו של חכם מתמיד זה. הוא היה לאיש ציבור ופעולה אקטיבית ביישוב הקטן והדל שבימי השלטון הטורקי. יחד עם תפקידים חדשים, התעוררו בו כוחות אוטוריטה גדולים וגם הצברים בגימנסיה, אשר עוצם ידיעותיו של המנהל ורוב תפיסתו המחשבתית עלה לרב על כוח קליטתם, הקשיבו בדרך ארץ בלתי רגילה להרצאותיו בהיסטוריה, תנך וגם בתורת ההגיון, לא היו בכיתה מפריעים.
 
בדומה לענק אנטיאוס, מהמיתולוגיה היוונית, ששאב את כוחותיו ממגע עם האדמה, היה שלמה שילר בארץ לאידיאולוג של תורת עבודת האדמה עי יהודים, מסור בכל ליבו לרעיון אדמת הלאום. לא יפלא אפוא שתנועת הקיבוץ החקלאי בתור דרך להגשמת צדק סוציאלי, נראתה לו כשאיפה המגלמת את נס שיבת ציון בימינו.
בארץ נתגלה שילר גם כנואם גדול, מאלה המחוננים בקסם של העלאת נשמות. אותו האיש הצנוע וכמעט ביישן, שעיניו היו מעורפלות לרוב בדוק מחשבה עמוקה וכובד ראש חמור, היה מתרומם בנאומיו לגובהו של נביא בישראל. מי ששמע את נאומו בירושלים ליום ההולדת המאה של משה הס, לא ישכח הופעה זו לעולם. אהבת האדם וצו הרמת כבודו של ישראל, האירו בלהבות אש את אולם בית הספר למל.
 
בירושלים נפגשנו לעיתים קרובות עם שילר, איתו ועם ר` בנימין קיבלנו באסיפה חגיגית נפלאה את פני ח.נ.ביאליק בבואו להשתקע בארץ.
ובאותו יום שישי יב` בחשוון, בו נקראתי לביהח הדסה לפי בקשתו של שלמה שילר החולה, לא ידעתי שנפרדתי מאיש המופת הנפלא הזה לנצח.
 
תמר אבי יונה
 תמר פגשה את שלמה אבי יונה בלבוב, בהרצאות של שלמה שילר. היא היתה אחות בהכשרתה והם קיימו ביניהם מפגשי תרבות עם אנשי רוח ואומנים. נישאה לשלמה בלבוב ב-22.11.1903 וילדה את מיכאל ב-26.09.1904. מיכאל מדען בארכיאולוגיה ותולדות אי.
בחול וגם בארץ ובירושלים, תמר היתה בעלת דעות נחרצות וברורות ובחרה לא להקבל לחברות בקבוצה.
היא חיה בירושלים, עבדה כאחות ובאה לקבוצה לביקורים בסופי שבוע. היא עבדה בהדסה ירושלים ושם טיפלה בשלמה שילר כשחלה ואושפז.
כשהפסיקה לעבוד חיה בשילר וביקשה לעבוד בעבודות שאף אחד אחר לא רצה.