על חג ומועד - בן-יצחק וולקשטיין

שנות החמישים
מה שנוגע למסיבת ראש השנה טוב גם למסיבות בכלל ולערבי שבת. אמנם הביצוע מעולה אלא שהמחזור צריך להיות חודשי. כלומר 4 תכניות נגינה שבועיות החוזרות כל חודש.
הקביעות חשובה! כי היא התנאי ליצירת מסורת.
הקראה: חשוב להקים חוג לקריאה נכונה. ע"י קריאה נכונה אפשר לקרב את הספרות ובעיקר את השירה לקהל יותר רחב.
בתקופה שאפשר להגיע מאמריקה לאירופה ב- 7 שעות, אי אפשר להחזיק אנשים במתיחות שעה וחצי בשמעם ללא הפסקה הקראות ודיקלומים של ילדים (ליל הסדר). עובדה שאצל ילדי הגן למשל, חוץ מהעופות, לא השאיר הסדר שום רושם.
 
1955
חגגנו שוב פעם בר מצווה לשני בנים. המנהג של בר מצווה התחיל עם דב לכטר, וממשיכים בו קרוב ליום הולדת של כל ילד וילדה.
ואני שואל אם לא כדאי לעשות בדיקה - מה המנהג הזה לנו?

וכעת מה?
אצלנו מתחיל הילד להיות אחראי מבחינה חברתית למעשיו עם גמר בית הספר וכניסתו לחברה העובדת זאת אומרת בגיל 18 .
האחד במאי
לא אלך בסך!   כי בסך מאבד האדם את האני שבו ונהפך לאבק אדם בלא רצון עצמי.
זו הצורה המוצלחת ביותר לעורר את הגולם שבבן-אדם. בזה הצליחו מאד ההיטלרים מכל הסוגים. אלה שמתרוממים מעל להמונים ורואים אותם מקצה לקצה, משתלטים עליהם.
המליונים שאתמול השתתפו בתהלוכות אחד במאי, לא הצליחו בשום מעשה גאולה או שחרור, אלא בהשמדת התרבות והמין האנושי.
יש דרך אחת - ארוכה מאד - וזאת היא הדרך של חינוך עצמי.