עלים 22.04.1959
המהרהר בדברים שארעו לו לא ימלט משמץ גאווה (עגנון)
בי"א בניסן תש"ט ( 10.04.1949 ) הגיעו לקבוצה 34 ילדים, שנקראו ילדי לנה. הייתה זאת שנת הבר מצווה לראשית מפעל עלית הנוער בקבוצתנו (תרצ"ו- תש"ט) ואכן מאז קבלת הקבוצה הראשונה של עליית הנוער ועד קבלת ילדים אלו, לא הייתה קבלת נוער שרישומה היה כה ניכר בחיינו.
מהרבה בחינות, שלא אמנה אותם מטעמים ידועים, היה משהו מיוחד בקבלת ילדים אלה. הייתה בקליטה זו, כדי טביעת חותם מיוחד על פעולתנו החינוכית בשטח זה, ואולי על מהלך חיינו בכלל. רבה הייתה ההתעוררות הכללית לקראת קבלת ילדים אלה, גם כשהיא נמשכה רק 2-3 ימים מאז שהובאה אלינו ההצעה על כך, החלטת האסיפה ובואם לקבוצה. בקבוצתנו לא היה עוד דבר אחד דומה לכך, שעליו החלטנו במהירות כזאת ובביצוע מזורז כל כך של ההחלטה. וזכורים לנו ימים אלה לפני 10 שנים בגעגועים מסוימים ליכולת שיכולנו לגלות אז, וגם להתרוננות הנפש שנתלוותה להווי שלנו בימי פסח אלה.
הייתה זאת השנה הראשונה לקיום מדינת ישראל, ולנו הייתה זאת שנת קליטה שלפניה ואחריה לא ידענו כמוה. בשנת תש"ט הגיעה האוכלוסייה שלנו ל- 360 נפש (כיום 325 כולל ילדי פנימייה ואולפן), ובתוך זה 50 ילדים עולים ו- 45 נוער עולה וגם 45 חברים זמניים.
וכמעט לפלא בעינינו, איך בכל זאת הסתדרנו, הלא טרם היו עשרות הדירות של שיכון הותיקים ושיכון העולים, טרם היו המבנים לילדים על הגבעה, וחדר האוכל היה כדי שליש מזה של היום, וילדי חברת הנוער העולה אכלו בחדר האוכל של החברים. כן היו כמה אוהלים שבו גרו ילדינו בני 14-16, ולנוער העולה היו מיועדים הצריפונים שעמדו במקום של דשא בית הספר כיום, ולחדר האוכל של הילדים שימש חדר הקריאה של בית התרבות.
ועוד זאת נזכור בריגוש מיוחד. לסידור קבלת ילדים אלה הייתה לנו שותפה נכבדה - לנה קיכלר, ולא נוכל לשכוח ולעולם לא נשכח באיזה חן אנושי ומסירות שבלב, היא טפלה בשאלה זו, ואף הכריעה בשעתו על צורת קליטתם של הילדים האלה (ושותף לה היה חבר אחד מהקבוצה).
ברגע הראשון כאשר הובאה לפנינו ההצעה חשבנו להקים מוסד, נבדל במשהו מן הקבוצה, מוסד לילדים ליד הקבוצה, אולם באסיפה הוחלט על צורת הקליטה לפי רצונה של לנה ובעידודו של אחד החברים בקבוצה. ואל נכון חלה התקשרות מיוחדת בין הקבוצה, משפחותיה ובין הילדים האלה. התקשרות שבלא מעט מקרים היא נמשכת עד היום הזה, לתפארת המשפחות האלו ולתפארת הילדים האלה...
יותר מכל קליטה אחרת, הייתה מהקליטה הזאת התקשרות משפחתית עם בני הקבוצה וביניהם לבין עצמם. ואנו התברכנו בכך ומתברכים בכך עד היום הזה. אנו שמחים שמחה מיוחדת עם הנכדים של העלייה הזאת אצלנו (עם כל הנכדים של כל ילדי הנוער העולה ושל כל הבנים).
לכאורה כאן לפנינו דבר פעוט בכמותו, אולם בעל חשיבות עילאית באיכותו האנושית - היהודית.
