עלים, 09.07.1954
בכ"ח בסיוון תשי"ד בערב, התקיימה מסיבת הסיום של האולפן לתפירה א`. ליד שולחנות ערוכים הסבו המסיימות יחד עם התלמידות לקורס החדש (ב) וכמה חברים מוזמנים.
כנהוג בכל מסיבות נוער חלוצי, היא נפתחה במחרוזת שירים שונים מפי המסובים. במילים קצרות בירכה שפרינצה את המסיימות ועמדה על חשיבות מפעל הכשרה זה, שתפקידו להקנות מקצוע לבנות, שאין באפשרותן לבקר בבית ספר מקצועי.
אכן, זוהי צורה נאותה לבנות האלו. מצד אחד נתנה הקבוצה להן לא רק אפשרות ללמוד מקצוע, אלא שמשה להן גם בית ספר לחיי חברה משותפים. כך גם היא פנתה לחברות האולפן, שבכל אשר תפנינה - תבקשנה דרך להגיע לחיי קבוצה או לפחות לחיי כפר ולעבודה חקלאית. רחל במלים קצרות, בירכה את התלמידות המסיימות בהצלחה וכי תיזכנה להשתמש בידיעות שרכשו באולפן מי לצורך ביתו ומי כבמקצוע.
ובהגיע תורן של התלמידות לדברי ברכה - קמה אחת מהן והודתה לשפרינצה ובמיוחד לרחל בעד מסירותה וסבלנותה הרבה, אותן הקדישה להן בלימודיהן. מתוך התרגשות רבה - קשה להגיד הכול מה שיש להן לומר, כל אשר הלב רוחש ורוצה להביע בשם כל המשתתפות.
וכראיה לכך: כאשר הגיע תור השתייה וכמלאות לב הבחורות ביין קמה אחת ופנתה לרחל במלים נרגשות אלו: רחל, אין בפי מילים בהן אוכל לבטא את אשר עם לבבי. את עשית בשבילנו מעשה גדול מאוד ואנו לא נשכח לך זאת לעולם.
כמובן, שהמסיבה נסתיימה בהגשת מתנה נאה לרחל.
אחר החלק הרשמי היו ריקודים. גם זה כמנהג וכמקובל אצל כל נוער חלוצי במסיבותיו.
עכשיו אפשר לסכם במשפטים קצרים: מפעל קטן וצנוע זה הצליח וכדאי היה להמשיך בו. לפי דעת חברים רבים הוא לתועלת הקבוצה ולבנות הלומדות גם יחד. מי אשר יודע באיזה תנאים למדו מקצוע ילדים מחוסרי אמצעים בחול – ידע להעריך את טיבו של מפעלנו זה לבנות הלומדות. שנים היו משמשים כמשרתים לעובדי בית המלאכה. מי שנפל בגורלו ללמוד במפעל גדול היה עליו לשרת עשרות העובדים וכל מי שרצה יכול היה לנצל אותו וכך זה נמשך כשלוש ארבע שנים, וזה כמעט בחינם אין כסף. ואם בעל מלאכה רצה, אזי אחרי שנה התחיל לתת כסף כיס זעום שלא הספיק אפילו לבקר בתיאטרון או בקולנוע. וכך למדה הילדה את מלאכת התפירה, אבל גזירה... זה בכלל לא בא בחשבון.
ולעומת זאת: הקבוצה נתנה האפשרות לבנות אלו ללמוד בתקופה של תשעה חודשים, כשמחצית היום מוקדש ללמידה ( 4.1/2 שעות) ומחציתו השניה לעבודות אחרות, לפי הצורך בקבוצה. נוסף על כך קבלו החברות בגדי עבודה וגם כסף כיס שהועלה באופן הדרגתי עד 20 לי לחודש. הקבוצה, כמו בכל מיני מקרים דומים, יכלה להתעלות על ידי יצירת כל מיני אפשרויות של עזרה לאנשים ולהיעזר בהם גם יחד. על זאת תתברך הקבוצה.
אולם מתבקשת הערה אחת לא אצא ידי חובה אם לא אביע את אשר עם לבי, לאחר שהייתי נוכח במסיבה זאת. היה מורגש חוסר ליכוד ביניהן וזה בגלל כך, שלא נמצא אדם שמוכן היה להקדיש מזמנו פעם פעמיים בשבוע בערב לשיחה כדי ללכד אותן סביב איזה רעיון: רעיון הקבוצה באורו הנכון וכו`, או להקנות להן מושגים ראשוניים בדרכה של הציונות - הסוציאליסטיות ועוד ועוד. התנועה מקיימת מנגנון גדול לטיפול בנוער בערים ובמעברות, בתוכו גם חברים שלנו ונשאלת השאלה: למה לנדוד מהבית ובבית עצמו לא לעשות דבר וחצי דבר? ייקחו נא זאת אל לבם, המתיימרים להיות שליחי התנועה הפעילים שבתוכנו.
