עלים 1947
אחרי 20 שנה מוצדקת השאלה: האם מלאנו את תפקידנו והשגנו את מטרתנו.
המטרה העיקרית היתה: ליצור משק חקלאי על יסודות סוציאליים חדשים, ז.א. העברת אנשי העיר ובעלי מקצועות חופשיים לעבודה חקלאית, ויחד עם זה הגשמת העקרונות של עבודה עצמית במשק משותף, ועזרה הדדית של החברים.
לא היינו הראשונים אשר הכריזו על העקרונות האלה, אבל לפני 20 שנה היה מס` הקבוצות עוד מצומצם מאד, ויש לנו הרשות להדגיש שהיינו בין הראשונים אשר החליטו להגשים את עקרונות החלוציות בבנין משק חקלאי.
על השאלה: האם השגנו את מטרתנו, יכולים אנו לענות מבלי להתפאר : כן.
יצרנו משק וחברה מבוססת על יסודות סוציאלים חדשים ופרוגרסיביים. ענפי המשק הם מפותחים למדרגה די גבוהה. יש לנו מס` גדול של חברים אשר למדו את המקצוע החקלאי באופן יסודי. כמו בחקלאות בכל העולם ישנם גם אצלנו ענפים אשר מפגרים לפעמים, אבל בדרך כלל אפשר להגיד כי השגנו רמה די גבוהה.
למרות כל ההישגים האלה יש להודות, שהמצב הכלכלי אינו משביע רצון. הרכוש בהשוואה עם השקעות הוא באופן יחסי קטן ולא הצלחנו כמו משקים אחרים לצבור הון עצמי.
אולם, לא אנחנו אשמים. במצפון נקי יכולים אנו להגיד כי התנאים האובייקטיביים הם בהחלט הגורם לאי-הצלחה בשטח זה. חוסר קרקע, חוסר מימון בזמן הדרוש ולאחרונה המלחמה, גרמו לכך שמצבנו הכלכלי הוא קשה ושלא הגענו לרמה של משקים אחרים.
אולי אפשר לחפש את הסיבות של חוסר הצלחה באיזון הכלכלי בזה שלא קיימנו מההתחלה את העקרון של משק מעורב. אבל כאשר נטענו פרדס בשליש האדמות שלנו, לא היתה זו שגיאה, כי באזור זה עם שפע המים אשר היו ברשותנו, נטיעת הפרדס היה מפעל רציונלי מאד. פרוץ המלחמה - דווקא באותה שנה, כאשר הגענו ליבול מלא של עצי ההדר, פגע בנו קשה. לא היתה ברשותנו קרקע במידה מספקת כדי לעבור במהרה לעיבוד אקסטנסיבי של אדמות אשר היה מאפשר לנו לכסות את הגרעונות אשר גרמה המלחמה.
לדאבוננו הקרקע לא היתה אז ברשותנו ואיננה גם היום לרשותנו במידה נחוצה לנו, כדי שנוכל להרחיב את המשק ולהגדיל את ההכנסות. בשטח המצומצם של אדמתנו עשינו את המקסימום, ובנינו גם נקודה שצורתה החיצונית נאה מאד. שינינו את נוף סביבתנו. מי שזוכר את צורת נקודתנו בזמן שעלינו, מי שראה את השממה, את החולות המכוסים קוצים, יכול להעריך את פעולתנו. היום קשה להאמין כי לא היה עץ על אדמתנו. כאשר רואים את העצים הנהדרים - גם עצי ההדר, גם עצי נוי, את הבננות ואת הגינות, יכולים אנו להיות גאים על ההישג הזה. 20 שנה הם תקופה די ארוכה ובכל זאת אין לנו הפרספקטיבה כדי שנוכל בעצמנו לשפוט, אם דרכנו היתה נכונה.
דבר אחד ברור לנו: לדור השני, לילדנו, נמסור משק בנוי ומגוון, ודבר שני: נתנו לילדנו חינוך בקווים הסוציאליים הפרוגרסיביים. הם יהיו פנויים מכל הספקות ומלחמות פנימיות אשר עברו עלינו. אנחנו היינו דור המהפכה. ילדנו יהיו הדור אשר יחיה בתנאים נורמליים כמו ילדים של כל האומה. יצרנו בשבילם תנאים מתאימים לפי דעתנו להתפתחות כלכלית ונפשית, הם ישפטו אם הדרך היתה נכונה.
אנחנו חיים בתקופה חשובה בדברי ימינו, ויכול להיות שנהיה עדים לשינויים כבירים בחיי האומה. התקווה שנגיע לעצמאות פוליטית וחופש אמיתי, מעוררת בלבנו רגשות סוערים. הלא אנחנו עזרנו ביצירת יסודות המדינה. בלי התיישבות חקלאית לא היו מודים בזה, שאנחנו מסוגלים להיות עצמאיים. יצרנו עובדות אשר הכריחו את אומות העולם להתחשב אתן. יצרנו ערך לאומי חשוב עד מאד.
אני מאחל לעצמנו שבעוד 5 שנים כאשר הקבוצה תחוג חצי יובל של קיומה, תחוג אותו בתנאים כלכליים מבוססים, ומה שיותר חשוב מכל הפרובלמות הכספיות - במדינה חופשית ועצמאית.
