שוב עולים - מ.י

נוער ג`

עלים 05.02.1941
עבר זמן מה מיום עלייתנו על הגבעה. העלייה עצמה כמעט שנשכחה כליל, אבל הישגיה לא נשתכחו ולא ישתכחו כל כך מהר.

רבה הייתה התכונה לקראת עליה זו. ראינו בה לא רק חילוף מקום דירה, אלא גם רצינו להגיע על ידי כך לעליה נפשית וחברותית. אולם נחרת בזיכרוננו עצם יום העלייה על הגבעה: כבר בבוקר השכם החלה העבודה. היה צורך להעביר את כל החפצים מלמטה למעלה ולסדרם שם. רבה הייתה העבודה, אולם החברים שמחו בעמלם. לא הרגישו עייפות ומבלי שמי שהוא ירכז את העבודה בא כל דבר על מקומו. על הדרך מלמטה למעלה וחזרה נראתה באותו יום כשורת נמלים הרצות בלי הרף.

בערב התכנסנו למועדון המקושט והמואר באור של מנורות נפט - למסיבה קטנה, מסיבתנו הראשונה במקום מגורנו החדש.  רוח של חגיגיות מיוחדת השתררה עלינו בקום חבר אחד מתוכנו ואמר: היום מתחילה בשבילנו תקופה חדשה; תקופה של שתי עליות. נשכח את כל העבר קשה ונפנה את פנינו לקראת העתיד ומקווה, שהשנה השניה תהיה יותר טובה ויותר מוצלחת.

יש אומרים שמאז לא נשתנה הרבה אצלנו, אבל מי שמכיר ויודע את הדברים בחברתנו באופן יסודי, יודע גם שדברים רבים נשתנו לטובה תכלית שינוי.
מאז העתקנו את מקום מגורינו אל הגבעה נתרופפו במקצת הקשרים בינינו ובין הקבוצה. אין זה בא מתוך רצון להסתגרות יתרה, כי אם בגלל גורמים חיצוניים בלבד. בימי גשם קשה קצת הדרך אל הקבוצה וכל אחד יושב לו בפינתו ועוסק בקריאה. ובימי שמש, כאשר היא שופעת עלינו את חומה, אנו מוצאים לעצמנו עבודות שונות על הגבעה, נוסף על הלמודים, כגון: גן, דשא, עצים ובכלל עבודות במשק הקטן שלנו. בימים כאלה כולנו שמחים וצוהלים. אולם בחורף אינם מרובים הימים האלה. בציפייה רוטטת אנו מייחלים לבוא האביב, בייחוד לערבי אביב היפים והנעימים כל כך, שיש בהם כדי לתת הרבה לנוער, אשר אוהב בדרך כלל חיים בצוותא. ואזי יתוקנו גם הקשרים עם הקבוצה.