פעם ביובל - מנדל בר גיל - שילר-נט- קבוצת שילר- קהילנט

עלים 02.07.1965

לפני שבועיים נערכה בבית התרבות מסיבה ליהודה אנוש במלאת לו שבעים וחמש שנה.
ליד שולחנות ערוכים הסבו קרובי משפחה, ידידים וחברי הקבוצה. המסיבה שהתנהלה באוירה לבבית מאד נפתחה בקטע נגינה שלאחריו ברכו את יהודה שלמה מיר וגורי. מטעם ועדת היובל ברך מנדל והגיש לו את מתנת הקבוצה.
אנו מביאים כאן את דברי מנדל שהיו קצת יותר מדברי ברכה שגרתיים.

פעם ביובל
קהל נכבד, בעל היובל, אני מבקש את סליחתכם על שאני מעיז ומעלה על דל שפתי בימנו כזית מהעבר. בכדי לקיים את שנאמר כבר - פעם ביובל גם זה מותר.
מכיוון שמוחי לא עליכם, ולצערי, נעשה סידי, וזכרוני חלול, ברשותכם וברשות בעל היובל אזדקק לאוב ולידעוני אשר התגלה בימינו כמדע וכמודה חדישה, הנקראת היפנוזה.
אתם תראו נס הניסים, איך אני מהפנט את עצמי, רואה ושומע בלי זכרוני מקרה אשר קרה לפני שלושים ואחת שנה. הכונו !
אופ !.. ואני בבור, הבור מלא זבל צאן, גמלים וחמורים. ואני שומע רעש וקולות, יוצאים ובוקעים מעמקי הבור, שריקת העדרים, נעירת החמורים, צלצול פעמוני הגמלים ושירת הרועים. מולדתי ארץ כנען מגמתי ואני מצטרף.

האם זה חלום בהקיץ? לא. אני עומד בבור ליד השמונה עשר דונם. אנו מזבלים את הפרדס, ואני, שר הזבל. אני המודד הראשי - שני סלים מלאים לכל שק, ושורה של חברים הולכים הלוך וחזור ומזבלים את העצים, ובעל היובל ביניהם. ואני לבד יושב ומחכה לזבלנים, ופתאום ניצב לפני מי? אבי יונה המנוח, שאנשים מן החוץ היו קוראים לו ביראת כבוד ד"ר בוכשטאב.

הוא הביא מכתב דחוף. למי ? לד"ר מנש. לקחתי את המכתב ומתוך נימוס אמרתי - יפה מאד, ברצון אמסור. אך בליבי חשבתי - אוי וי איז מיר, נאך אדוקטור. עודני חושב והנה מופיע מבין העצים ד"ר יהודה מנש. נא להכיר, אדם מבוגר, קטן קומה ורחב כתפיים, עם ראש גדול המצמיח שערות בשפע מעל פנים בריאים. מאובק ומיוזע - כולו אומר פועל, פועל מבטן ומלידה. נרגעתי. מסרתי לו את המכתב, והוא קרא. ראיתי שהוא קורא באי שקט, באיזו עצבנות, עושה תנועות, מחייך ובסוף מכניס את המכתב לכיס מכנסיו ואומר לעצמו - אני מצפצף. שאלתי בנימוס חבר עם מי התווכחת שמה? הוא לקח חזרה את השק לידיו, ואני לא הזדרזתי למלאו.

הוא סיפר בקיצור. הוא תייר שבא לתור את הארץ בכוונה להישאר כאן. שם בחו"ל הוא עורך דין, עם לשכה ומשרדים, ממלא מקום ועוזרים. המכתב הוא מלשכת עורכי הדין בעיר, מלא תרעומת ואזהרות, מדוע אינו חוזר, וכי זה לא יתכן כך ושעליו להחליט כאן או שם. אני מצפצף עליהם, ואני מחליט - כאן, עשה תנועה בידו והראה על הפרדס ובור הזבל ואמר: כאן עתידנו.

מה אומר לכם, לא חסרנו ציונים וציונות, אבל הכרזה זו, מפי ד"ר מנש, ע"י בור הזבל עשתה עלי רושם עז. אודה ולא אבוש, אחרי 4 שנות חיי קבוצה בימים ההם, הייתי זקוק לזריקת עדוד. והנה קיבלתי אותה מד"ר יהודה מנש. ועל כך התודה והברכה.

08-9372824

mazkirut@shiller.co.il

פעם ביובל - מנדל בר גיל