זכות גדולה נפלה בחלקי כחבר הכשרת המחנות העולים בנענה (קיבוץ נען) של 1931 - 1932, להישלח לעבוד בחפירת באר ברחובות.
באותם ימים היתה זו עבודה מכניסה מאד, שהיתה שמורה לפועלים מבוגרים ובעלי משפחה. סדרני העבודה של נענה, נאבקו קשות בלשכת העבודה, עד שהוכרה זכותה של קבוצת הנוער העובד, להיכנס לתור של עבודה זו, כמו הקיבוצים הותיקים יותר.
ביום עבודתי הראשון בבאר, לא הכרתי איש מבין הפועלים, והתביישתי לשאול אם יש ביניהם חבר קיבוץ. לחברי קיבוצים קראו הפועלים בשם קיבוצם, כך שאני נקראתי מיד הנוער העובד, בלווית הערה, נראה אותו...
בחיפושי אחר איזו משענת - נאחזתי בעיניו המאירות של בחור גבוה, שריתק אותי בגופו השרירי והשזוף ובתנועות עבודתו המיומנות. הוא מיעט לדבר, אבל עצותיו בעבודה היו לי לעזר רב. מה שמחתי לשמוע שקוראים לו שילר, זאת אומרת, חבר קבוצת שילר, זה היה ישראל ול.
בימים הבאים הצטרפו גם חברים מגבעת ברנר, שאף התחלפו ביניהם, בעוד ישראל ואני היינו הנציגים היחידים של שילר ונענה באותה חצי שנה כשעבדתי בבארות ברחובות.
ישראל הקרין פשטות וטוב לב, חברות ועזרה הדדית. הוא לא הרבה להתערב בארגון העבודה, אבל בכל שעות משבר ומתח הפוקדות מדי פעם את עבודת הבאר הקשה והמסוכנת לעתים, הוא גילה מאמץ פיזי עליון, ושימש דוגמא מעודדת שסייעה מאד לצוות להתגבר.
ישראל היה טיפוס של חלוץ ישר דרך ומגשים, ועל כן התגייסותו לפלמח כה הולמת את אופיו ודרכו. כיון ששירתנו ביחידות שונות, נפגשנו רק לעתים רחוקות, בהן ראשית ידידותנו בעבודת הבאר זכתה מדי פעם להתרפקות נוסטלגית מחודשת.
מעוז חיים