מכתב הנס דנקוורט לאביו

פורסם בעלים 04.03.1987
 
ב-30.11.31 כותב הנס דנקוורט ז"ל לאביו לגרמניה. במכתב הוא מתאר את מציאות החיים וההווי המתרקם בראשית היות הקבוצה. להלן קטעים מהמכתב:
                                                                  
...ידוע לך כי מאז יולי, אני עובד שוב אצל קורט לוי (קורט לוי ומשפחתו היו ידידי המשפחה עוד בגרמניה. בשנים אלה היו מבוססים, היה להם בית, משפחה ומשק משלהם ברחובות -א.א.). קרוב לוודאי גם, כי אעבוד אצלו במשך השנה הבאה. משמעות הדבר, כי אני עוזב את הבית (קבוצת שילר) בדרכי לעבודה בשעה חמש בבוקר, כאשר עוד חושך בחוץ וחוזר הביתה בערך בשעה שש בערב, כאשר שוב חושך על פני האדמה. כך קורה גם בארבעה ימי החופשה החודשית, אשר במשך שניים מהם, אני חייב לעבוד אצלו. בשובי הביתה, נשאר לי עד ארוחת ערב קצת פחות משעה. זהו הזמן לרחצה, להחלפת הבגדים ולמשחק עם הילדים, אשר חייבים להשכיבם לכל המאוחר בשעה שבע. לזה יש להוסיף, כי כל שבועיים, יש לשמור בתורנות עד השעה אחת עשרה וכל שלושה חודשים, לאחר העבודה והתורנויות, אני רוכב במשך שבוע שלם לרחובות, ללשכת העבודה, לשם קבלת סידור העבודה. בימים אלה אינני חוזר הביתה לפני השעה אחת עשרה.
 
עדיין לא סיפרתי לך על אסיפות החברים השבועיות המתקיימות כל מוצאי שבת. באסיפות אלה חייב להשתתף כל חבר אשר יש לו עניין בבעיות כלכלה ומשק. ומי שאין לו עניין בזה? כמה זמן חופשי עוד נשאר לי, זאת אתה, אבא יקר, יכול בעצמך לחשב. ומעצמך תבין שאני חייב לנצלו ברובו לשינה, בהתחשב רק במשך זמן העבודה ובתנאי האקלים.
בימים האחרונים היינו נאלצים להחליט על הקטנת הלול, באשר אין באפשרותנו לתת לתרנגולות את כל מה שהכרח לתיתו להם. להקה חדשה לא נוכל לרכוש. פירושו, כי בסתיו הקרוב, נישאר עצובים עם לולים ריקים, באשר ניאלץ למכור את העופות הזקנים, בני השלוש, בגיל זה אינן רנטביליות יותר.
ובכך, מכל המשק נשארו לנו רק 43 דונמים של פרדס. השנה נקבל את היבול הראשון, למעשה הקטיף כבר החל, מתוך 11 הדונמים שניטעו ראשונים. זה יכניס לנו בערך 80 ל"י. בשנה הבאה נקטוף יבולים מתוך 26 ד` ובעוד שנתיים - מכל הפרדס, ואז נוכל לנשום קצת יותר בקלות ואף נוכל להתחיל בהחזרת החובות.
 
בסה"כ אנו 48 מבוגרים. במשק הבית, כולל טיפול בילדים, עסוקים 8-9 אנשים. ברפת ובגן הירק, עובדים יום יום 4 אנשים וכך נשארים עוד 33 אנשים, שאינם הכרחיים במשק העצמי, באשר את הפרדס אנו מעבדים לאחר 8 שעות עבודת חוץ מכניסה אצל איכרי רחובות. מתוך 33 איש הנ"ל, רק ל-3 יש עבודה קבועה. נשארים עוד 30, מהם עבדו בשנה שעברה בכל יום 10 אנשים. זה הממוצע, פעם עבדו 20 ופעם רק 2, כפי שקורה בימים אלה למשל.
 
כיום יש אצלנו עונת גשמים ובעונה זו יש שבועות שאין בהם עבודת חוץ בכלל. על כן אנו מגבילים את עצנו כמה שרק אפשר. כלכלה וכביסה עולים היום כ-2.5 גרושים לראש במקום 4.5 גרושים קודם, ז"א כ-50 פניג. בגלל ירידת ערך הלירה, המחירים עלו ב-30%. לעומת זאת, שכר העבודה שלנו ירד מ-20 ל-15-17.5 גרושים. למרות כל החסכונות, לא פעם קורה, שאנו אוכלים את ארוחת הערב בחושך, כאשר אין לנו נפט לתאורה.
קרה שלא היו לנו מים במשך שבוע שלם, כי לא היה כסף לשלם בעד דלק להנעת המשאבה. אלה הן עובדות שכבר התרגלנו אליהן ואין הן מוסיפות לנו שערות לבנות בראש. כך זה אצלנו וכך גם אצל מיליונים של עובדים בעולם כולו. על אף זאת, מצב הרוח אצלנו טוב. אנו יודעים, כי אחרי שנות רזון, תבואנה גם שנים שמנות. עד אז יעבור זמן רב, אבל אנו צעירים ויכולים לחכות.
שלך הנס
קבוצת שילר 30.11.1931