מאורעות תרפ"ט - יוסף ברזילאי

מאורעות תרפ"ט בקבוצת שילר, ברחובות ובסביבה  
 
התמונות הראשונות שעמדו לפני עיניי היו השריפות בבאר טוביה וכפר אוריה. ב- 26 באוגוסט 1929 בזזו פורעים את בתי באר טוביה ושרפו אותם עד היסוד. המגינים הנותרים עברו לגדרה. יומיים קודם לכן נרצחו יהודים בחברון.

מאורעות הדמים פרצו לכאורה בשל סכסוך על זכויות היהודים ליד הכותל. לקראת יום הכיפורים, הציב השמש מחיצה ליד הכותל להפריד בין הגברים לנשים. נזדמנו לכותל קציני משטרה בריטים, הזעיקו את שומרי הווקף והעירו את תשומת ליבם על הפרת הסטטוס קוו. השלטון הבריטי הפגין אוזלת יד, הנציב העליון פלומר שהה באנגליה והמנהיגים הערבית ניצלו את הנסיבות. הנציב הבריטי הבא, צ`נסלור טרם הגיע, ובעל ההשפעה בפקידות הבריטית בארץ היה הארי לוק, בן למשפחה יהודית מהונגריה שהיגרה לבריטניה והמירה את דתה. לוק זה שנא יהודים והוא זה שהעיר את תשומת ליבו של המופתי, חאג` אמין אל חוסני, לנעשה ליד הכותל. המופתי שלח כרוזים לכפרים הערבים ובהם הסתה פרועה נגד היהודים, שהם כביכול רוצים להשתלט על מסגד אל-אקצה, וכי הכותל הוא מקום קדוש למוסלמים כי בקרבתו עלה מוחמד השמיימה על סוסו אל-בורק.
הישוב היהודי המאורגן התגונן, אבל בערים המעורבות ובישובים מבודדים נפגעו רבים. בשורות איוב הגיעו אלינו. בירושלים היו קורבנות, בחברון עיר האבות חוסל הישוב, כן נפלו קורבנות בבית שאן, בטבריה ובצפת, גם ביפו ובחיפה היו התנפלויות.
במאורעות הללו נהרגו 133 יהודים ונפצעו יותר מ- 300 . רוב הקורבנות היו בני `הישוב הישן`, כמחציתם נרצחו בחברון.

חולדה הותקפה ע"י כפרי הסביבה והתגוננה בגבורה. המפקד אפרים ציזיק נפל בקרב. ההתקפות נמשכו. המשטרה הבריטית הוציאה את המגינים מחולדה והנקודה פונתה. השוטרים לקחו מהם 18 רובים שהיו ברשותם. ה`הגנה` פעלה בכל מקום אך ידיה היו קשורות בגלל יחסה העויין של המשטרה הבריטית.

המושבות באר טוביה וכפר אוריה נעזבו והפורעים שרפו את שני הישובים. מקבוצת שילר ראינו את האש העולה משם.
הנשים והילדים מקבוצת שילר נשלחו לרחובות. ביצרנו את חדר האוכל בשקי חול וחפרנו חפירות הגנה. הצטרפו אלינו חברי גבעת ברנר וקבוצת נען שישבו בסמוך ליישובנו. היינו חברה גברית. אחד המגינים היה אנצו סירני, ממייסדי גבעת ברנר.
קיבלנו שבעה רובים אנגליים מה`הגנה`. יום אחד התקבלה ידיעה משי (שירות הידיעות של ה`הגנה`) שערבים עומדים להתנפל על רחובות ונתבקשנו לשלוח לשם רובה אחד. לא רצינו למסור את הנשק כי חששנו שלא יחזור לקבוצה, ולכן הוחלט לשלוח חבר חמוש לעזרת רחובות. נבחרתי למשימה. המגינים הוצבו בנקודות שונות במבואות רחובות ואני שכבתי על `גבעת האהבה` ברחובות לילה שלם. שכני על הגבעה היה הסופר משה סמילנסקי. המתח, הדריכות, ההקשבה לכל צליל בדממת הלילה, עד שלבסוף זרחה השמש וההתקפה לא הייתה. חזרתי לקבוצת שילר ולמרות שהבריטים אסרו אחזקת נשק- הלכתי והרובה על כתפי בגלוי. רבים מאנשי הישוב נשאו עימם אמצעי הגנה, למי שלא היה נשק החזיק בידו מוט ברזל בניין עבה, או אמצעי לחימה אחר.
ספקטור נתמנה למפקד קבוצת שילר. יום אחד לקח המפקד את הפרדה הגר ורכב לכפר זרנוגה השכן. בכיליון עיניים ובדאגה ציפינו לשובו בשלום. הוא חזר וסיפר ששוחח עם נכבדי הכפר והם הבטיחו שלא להתקיף את השכנים. בסוף אוגוסט שככו המאורעות והחיים החלו לחזור למסלולם הרגיל.
לאחר המאורעות נוספו לנו שני נכסים בני קיימא חשובים שבבנייתם היה לי חלק נכבד.
 
א. בית ביטחון - הבית הראשון שנבנה בנייה קשה, בעל שתי קומות, בכל קומה ארבעה חדרים. השתתפתי ביציקת הבלוקים לקירות וביציקת התקרה והגג. כל העבודה הייתה ידנית. התקציב התקבל מהסוכנות היהודית. הסופר משה שלונסקי בירך בחנוכת הבית.

ב. באר - השתתפתי בחפירת הבאר מתחילתה ועד סופה. בעומק של עשרים וכמה מטרים הגענו לשכבה הנושאת מים. אינני יודע מה היה מקור המימון.