וזוהי רק ההתחלה - רות יובל

מבוא   מתוך טיוטא לספר
 

בבוקרו של יום ה-30.10.1925, צעד בחור מוצק וגבוה, לבוש בהידור אירופאי בשבילי קבוצת קריית ענבים. התחנה המטאורולוגית בתל אביב דיווחה באותו יום כי השרב חלף, וצפוי מזג אוויר מתענן ומתבהר חליפות ובקרית ענבים המתאוששת מקיץ מוכה בצורת, חיכו כבר לאליעזר פורמן קררי.

בא היום פורמן, הסנונית הראשונה מ`קבוצת יהודה` נכתב באותו יום בלוח האינפרמציוני של קרית ענבים.חלפו כמעט חודשיים מאז התעורר בישיבות הקבוצה הויכוח הנסער על הצעתו לביטוב, שליח הקבוצה בגליציה, שהציע לקבל להכשרה קבוצה של כעשרים עסקנים מנוסים, רובם בעלי השכלה, אנשים רציניים. חילוקי הדעות נעו מהתלהבות גדולה שעוררה האפשרות לתוספת כוח אדם איכותי, ועד לחשש כבד מפני בואה של חבורת המשכילים, שנסיונם בחיים של עבודה פיזית, כפי שדרש המשק במצבו הכלכלי הקשה, נראה מוגבל למדי.

 

ביקורו של פורמן לא הצליח להכהות בהרבה מעוקצם של הויכוחים והחששות לקראת בואה של קבוצת הבורגנים האמידים, על אף הרושם הטוב שעשה על החברים. כבר ביום השני לביקורו, התעורר החשד אצל כמה מהחברים שכמות האוכל המקובלת בקבוצה איננה מספקת את האורח, מדברים שיצטרכו לתת לו מנה יותר גדולה, ומבארים לו שהוא יכול לבקש גם הוספות. אצלי, אומר הוא, העיקר באוכל הוא לא האיכות, כי אם הכמות. אינני בורר יותר מדי, אבל אני צריך לאכול הרבה. מכונה גדולה, מה לעשות יהודה כותב לנו במכתבו שמשקלו של פורמן 90 קג.

בצהרי היום השני לביקורו של פורמן, הגיעה לקריית ענבים הידיעה על מותו של ההוגה והמחנך, שלמה שילר, בבית חולים הדסה בירושלים. הידיעה על מותו של האיש, שמשנתו השפיעה על דרכם של לא מעט חברים בקריית ענבים, הרעישה אותם. הוא יישכח ללא ספק, משום שאדם זה היה נחבא אל הכלים גם בחייו, אומר החבר גרינברג, מגדולי מעריציו של שילר בקבוצה.

 

אמר, ולא שיער שפורמן, האורח מגליציה וכתריסר מחבריו שנשארו בפולין, הם שימנעו בבוא היום את השכחה, בהקימם אנדרטה ברת קיימא, קבוצה שתקרא על שמו של ההוגה הציוני: קבוצת שילר.